וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃
בראשית יב א
למה לא גילה לו
אל הארץ אשר אראך, וברש”י למה לא גילה לו וכו’, ויש לומר עוד טעם, דהנה יציאתו מאור כשדים עם תרח הי’ ללכת לארץ כנען, אלא שנתיישב בסיבת תרח אביו בחרן, וא”כ אם הי’ מגלה לו שוב לא הי’ נחשב אצלו לנסיון, אדרבה שהי’ שמחה אצלו שנתקיים מחשבתו שבתחילה, ע”כ לא גילה לו והי’ הולך אל אשר לא ידע כמו תועה, אם הי’ הולך למזרח הי’ בספק שמא הכוונה למערב ויצטרך עוד לחזור על מקומו, ומ”מ הי’ הולך בשמחה כבמדרש וא”ת שלא גהץ אברהם ושמח על דיבור המקום, ולמה לא יצא מפני שעדיין לא הורשה, אבל משהורשה וילך אברם וגו’, ועיין מת”כ, ומובן שאם הי’ מגלה לו לא הי’ נחשב נסיון כלל וגמירי שהי’ צריך להתנסה בעשר נסיונות כמספר עשרה כחות הנפש, ועשרה מאמרות, ועשרה דורות שקיבל שכר כולם: