וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו (בראשית ב, כא), רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר מִן סִטְרוֹהִי, הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (שמות כו, כ): וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר עִלְעָא חָדָא מִבֵּין שְׁתֵּי צַלְעוֹתָיו נָטַל, תַּחְתֶּיהָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (בראשית ב, כא): תַּחְתֶּנָּה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידֵי מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר וְעַד כָּאן אֵין כְּתִיב סַמֶּ”ךְ, כֵּיוָן שֶׁנִּבְרֵאת נִבְרָא שָׂטָן עִמָּהּ, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם (בראשית ב, יא יג): הוּא הַסּוֹבֵב, תֹּאמַר לוֹ בִּנְהָרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק, עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹי לְתַחְתִּיתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא מִתְבַּזֶּה כִּבְהֵמָה. רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי יַנַּאי חַד אָמַר עָשָׂה לוֹ מִנְעָל וַאֲפִיפּוֹרִין כָּבוּשׁ עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטָעֵר כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב. וְחָרָנָא אָמַר עָשָׂה לוֹ כְּסָתוֹת. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי אַמֵּי חַד אָמַר עָשָׂה לוֹ קְבוּרָה, וְחַד אָמַר עָשָׂה לוֹ תַּכְרִיכִין.
בראשית רבה יז ו
משנבראה האשה נברא שטן עמה
עם יצירת החיסרון באדם, (לקיחת הצלע כדי לברוא אשה) נונתנת מקום לשטן להפילו. שהאדם יכול לבחור כיצד לנתב את החיסרון, האם לכיוון עליון של תשובה ותיקון, או למטה, להרחיב את החיסרון וליפול בחטא חלילה. וממילא נבין שהנפילה של האדם בחטא עץ הדעת מושרשת ביצירת חסרון בו, בלקיחת אחת מצלעותיו. ולכן האשים את האישה בחטאו כאומרו “האשה אשר נתת עמדי” שאפשר שאינו מתאונן על כך שהיא האכילה אותו, שהלא היה צריך לסרב לה, ומה יש להאשים בזאת את ה’ יתברך חלילה. אלא שטוען בשורש יצירת האישה, והיינו שדבר זה עשאני חסר והפילני.וכפר בטובתו של הקב”ה כי טוב לאדם להיות חסר, שכן על ידי כך יהיה עולה במעלות גדולות.