וַיְהִ֖י בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֑ית וַיֵּ֛רֶד יְהוֹשָׁפָ֥ט מֶלֶךְ־יְהוּדָ֖ה אֶל־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
מלכים א כג ב
מלך ישראל ולא אחאב
מהפרק הזה עולה באופן ברור דגש של הנביא בקריאת אחאב למלך ישראל במקום שמו הפרטי והשאלה למה. אחאב מאופיין במסירות נפש טוטלית לעם ישראל ברמה הלאומית, כך למדנו בפרקים הקודמים. אמנם עובד עבודה זרה, עושה דברים נוראיים בבן אדם למקום אך מקפיד מאד על הכבוד הלאומי של עם ישראל. הקב”ה אינו גוזר את דינו אגב עד עניין נבות היזרעלאי למרות שעושה דברים קשים בעניני עבודה זרה והליכה נגד רצון ה’ אבל כאשר הוא סוטה מהדרך הזו ופונה לדאגה אישית לטובתו בעניין הכרם של נבות, אזי ה’ מתערב מיידית וגוזר דינו על הכל. כאן בפרק, הנביא מתאר כנראה שאחאב עשה תשובה על עניין זה עם נבות, מבין את הטעות שלו, שבחר להיות מושפע מאיזבל ולסטות מאשיותו הכלל ישראלית ולא סתם התנ”ל מפרסם את צורת המיתה שלו שהיא דאגה עד לרגעיו האחרונים להצלת עם ישראל על חשבונו הפרטי, ולכן נקרא בפרק האחרון כ’מלך ישראל’, ללמדנו שתיקן בסוף ימיו, או שניסה לתקן ולחזור לעצמו.