ראשון הוא לכם לחדשי השנה

מה עניין המצווה הזו? מה החשיבות למנות את החודשים מניסן, ובכלל – מה החשיבות למניין חודשים, והרי יש לנו כבר את תחילתה של השנה בא’ בתשרי שבו נברא האדם?! אלא צריך להבין שלזמן יש שני פנים, כמו כל דבר: פנים חיצוניים ופנימיים. הפן החיצוני של הזמן הוא הכלי שברא ה’ בעולם שהוא תוצר של תנועה. הזמן נראה זהה באופן מוחלט יום לחברו. מה שמבטא את הזמן ככלי קבוע, שלא זז, זהה בכל יום, הוא השמש. לא בכדי שלמה המלך בחר להצביע על קביעות הטבע לפי השמש: “ואין כל חדש תחת השמש”. הפן הפנימי של הזמן הוא פן בעל משמעות אישית וייחודית לכל יום במשך השנה, זמן שאותו יכול האדם לקבוע או לשנות, ואף לקדש אותו. דומה הדבר לחדרים נפרדים ושונים, כל יום דומה לחדר מיוחד שאליו האדם נכנס (עיין ברב דסלר), לחדר אחד יש אור מיוחד הנותן לאדם כוחות מיוחדים לצאת מעבדות לחירות, זהו פסח; יש חדר שאליו נכנס האדם ופוגש בחדר וגם בעצמו את התחרות והשנאה כלפי האנשים האחרים בחדר, זה ט’ באב; יש חדר מיוחד שבו טמונים כל הכוחות ואורות הבריאה כולם, מן חדר של ‘המפץ הגדול’, וזה החדר ששמו הוא כ”ה באלול – יום בריאת העולם, וחדר אחר שבו הכול מתהפך, זהו י”ד באדר, פורים, וכן הלאה על זו הדרך. האדם נע בתוך החדרים הללו, לא הזמן עובר על האדם, אלא להפך, אל רק בתנאי שהוא מודע לזה, והוא פועל בתוך החדרים הללו. וזו היכולת של עם ישראל לקדש את הזמן. מעצם זה שישראל הם השולטים בזמן ולא ההפך, הם יכולים גם לתת לו משמעות של קדושה, הכול תלוי, כאמור, מה עושים ב’חדרים’, בזמן. זה מה שנאמר על האבות: “ואברהם זקן בא בימים”, הוא נע ומשפיע על הימים, ולא הם משפיעים עליו. לעומת זאת, באומות העולם, הזמן הוא קבוע וזהה, אין לו שום משמעות והבדל, ואין לאדם יכולת לשנות את הזמן או להשפיע עליו. לכן אומות העולם הולכים לפי שנת השמש שהיא הקביעות. עולם של טבע מוגבל וללא משמעות. בניגוד אליהם, עם ישראל מצטווה למנות את החודשים, חודשים מלשון חידוש, וזאת על ידי גלגל הירח. הירח לעומת השמש מתחדש, אינו קבוע, פעם מלא, פעם חסר. בכל יום, אנחנו נכנסים לחדר שיש בו אור מיוחד, ויש יכולת לאיש הישראלי לתפוס את האור הזה מחדש בכל יום. לא בכדי, ה’ ברא צבא כוכבים שמאירים באופן שונה בכל יום, היו זמנים לפני יוון שכל העמים האמינו בהשפעת הכוכבים על האדם, בגלל היותם מאירים באור שונה בכל יום. גם עם ישראל מבין שיש השפעה של האורות האלה. היום, אחרי שתרבות יוון נטמעה בעמים רבים, הכול נתפס כמנותק ומפורד, ולכן חושבים שהכול סתמי, הכול מקרי, כשלמעשה, בפנימיות העניין, כל יום מאיר באופן אחר, אור ה’ מתגלה בצורה מיוחדת בכל יום, ולכן גם צבא השמים נראה אחר בכל יום. יחד עם זאת, אין מזל לישראל, כלומר עם ישראל מעל המזל ויכול לשנות הכול למרות ההשפעות. גם את ט’ באב, אנחנו עתידים לשנות ולהפוך אותו מיום אבל ליום שמחה כדברי הנביאים. לשון ספר החינוך על מצווה זו: “לקדש חודשים ולעבר שנים בבית דין גדול בחוכמה סמוך בארץ, ולקבוע מועדי השנה על פי אותו קידוש, שנאמר (שמות י”ב, ב’): ‘החודש הזה לכם ראש חודשים’, כלומר כשתראו חידושה של לבנה, תקבעו לכם ראש חודש. או אפילו לא תראוה, מכיוון שהיא ראויה להיראות על פי החשבון המקובל. וכן תכלול מצווה זו מצוות עיבור השנה, לפי שיסוד מצוות קידוש החודש, כדי שיעשו ישראל מועדי ה’ במועדם. וכמו כן מצוות עיבור השנה מזה היסוד היא. ואולם מלבד זה המקרא, באו הערות בכתובי התורה יורו על מצוות העיבור, והוא מה שכתוב (שם י”ג, י’): ‘ושמרת את החוקה הזאת למועדה’. וכן (דברים ט”ז, י”א): ‘שמור את חודש האביב’.” לא בכדי, רש”י בוחר להתחיל את פירושו עם מצווה זו. “לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם ראש חודשים”. כלומר, לפני שמדברים על הצד החיצוני שבבריאה, הלוא היא בריאת המקום הפיזי, היה צורך כביכול לדבר תחילה על הצד הפנימי של הבריאה – הוא הזמן, וקידושו על ידי האדם. וזהו שאמר רש”י: היה מקום להתחיל מ’החודש הזה’, אבל חידושו הוא שאין אפשרות לשנה (לזמן) לחול אם אין מקום. כבר דובר בספר זה על ממדי עש”ן – עולם (מקום), שנה (זמן) ונפש (אדם). המקום הוא קודם לכול, כיוון שאיננו מדברים על רצון אלוהי לקיום ‘עמותה רוחנית’ של אנשי אמונה, אלא על הקמת אומה עם מקום מדיני בעולם הזה, כמו שקובע המדרש: “נתאווה הקב”ה לעשות לו דירה בתחתונים”. ולכן ‘כוח מעשיו הגיד לעמו’, יש צורך להתחיל בבראשית, בתכלית ובבריאת המקום עוד לפני האדם והזמן. וזו בעצם המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע לגבי בריאת העולם המובאת במסכת ראש השנה דף י’ ע”ב: “תניא: רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה, רחל, וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל; רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה, רחל, וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל.” כמובן שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, וכל אחד מדגיש פן אחר של אותו העניין. רבי אליעזר מדגיש את בריאת הגוף של העולם, הצד החיצוני, והוא אכן היה בתשרי. רבי יהושע מדגיש את הנשמה, בחינת המחשבה שקדמה למעשה. ולכן נגאלו בניסן, כי זו הולדת עם ישראל שהוא נשמתו ותכליתו של העולם, ומבחינה זו, נשמת העולם נבראה בניסן, יחד עם גאולת עם ישראל ממצרים, וכן לעתיד לבוא.