אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אַף אֲנִי אוֹמֵר: לֹא הַכֹּל לְאוֹרָה, וְלֹא הַכֹּל לְשִׂמְחָה. צַדִּיקִים — לְאוֹרָה, וִישָׁרִים — לְשִׂמְחָה. צַדִּיקִים לְאוֹרָה, דִּכְתִיב: ״אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק״. וְלִישָׁרִים שִׂמְחָה, דִּכְתִיב: ״וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה״.
תענית טו ב
לא הכל לאורה
כתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ובש”ס תענית (ט”ו.) לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה אלא צדיקים לאורה וישרים לשמחה ויש לומר דזה ענין כל הזמנים מר”ה עד סוכות, דהנה במדרש אחרי (פ’ כ”א) ה’ אורי בר”ה, והיינו שבר”ה אומרים זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, וכמו בבריאת העולם בכללו דכתיב ויאמר אלקים יהי אור, כן הי’ בבריאת האדם שהוא עולם קטן, בר”ה כתיב ויפח באפיו נשמת חיים, והיא נר ה’ נשמת האדם להאיר לפניו דרך ילך בו, כ”כ הוא בכל ר”ה, דוגמא לזה הוא השופר מאן דנפח מתוכו נפח, מזה בא אור ה’ בלב ישראל לעוררם ולעודדם, וזה שכתב הרמב”ם בפ”ג מהל’ תשובה שרמז יש בדבר כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וכו’, ומזה מסתעפת התעוררות בלב ישראל וגנוחי וילולי, וכל עשי”ת הווידוין והתעניתים ויוהכ”פ, א”כ ר”ה הוא אור זרוע, ובעשי”ת היא התסיסה והצמיחה, עד יוהכ”פ שנתברר שישראל כולם צדיקים ושהחטאים לא היו כי אם במקרה, וכבמדרש פ’ תולדות משל לקווץ וקרח שהיו עומדין על שפת הגורן ועלה המוץ כו’ ונסתבך בשערו עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו כך עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר, אבל יעקב מתלכלך בעונות כל ימות השנה ובא יוהכ”פ ויש לו במה יכפר עכ”ל, א”כ במה שישראל מתנקים מעונות ביוה”כ זה עצמו לעד שישראל הם בדמיון הקרח שאין המוץ מסתבך בשערו, והיינו שאין העונות דבקים בו אלא במקרה היו, וא”כ נראה כי ישראל כולם צדיקים, א”כ ר”ה הוא אור זרוע בשביל צדיק היינו שיתראה צדקת ישראל, ועם זה נפשטה העקמימיות שבלב ע”י התשובה והווידוין, וע”כ בא הרמז כפשוטה שלאחר תפלת נעילה שמעתה נפשטה העקמימיות שבלב, והוא כדמיון פשוטה שלאחרי התרועה, לרמז שע”י שבירת הלב גנוחי גנח ילולי יליל נפשטה העקמימיות שבלב, וכמו שבפרט בכל תר”ת שהפשוטה לפני’ מורה כי עשה את האדם ישר ונתעוות ע”י העונות וחזר ונתפשט והוא הפשוטה שלאחרי’, כן הוא בכלל, ראשית כלל התקיעות מתחילה בפשוטה, ומסיים אחר תפלת נעילה כלל כל התקיעות חודש הזה בפשוטה לבדה להורות כי נתפשטה העקמימיות שבלב ונעשו ישראל ישרי לב, ואז נתקיים ולישרי לב שמחה היא שמחת חג הסוכות: