באור

משתפים בפנימיות התורה

תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה מַעְבְּרוֹת הַיָּם, וּמַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, מַעְבְּרוֹת נַחֲלֵי אַרְנוֹן, אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרוֹן, וְאֶבֶן שֶׁבִּקֵּשׁ לִזְרוֹק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ מֹשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ מִלְחָמָה בַּעֲמָלֵק, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, וְחוֹמַת יְרִיחוֹ שֶׁנִּבְלְעָה בִּמְקוֹמָהּ — עַל כּוּלָּן צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן הוֹדָאָה וָשֶׁבַח לִפְנֵי הַמָּקוֹם.

ברכות נד יד

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 54

נלקח מספר: אורות יהודה

אבן שביקש עוג לזרוק על ישראל

{משה קריאף} נראה לבאר, שעוג עניינו הכוח הטבעי שבעולם, שעלול כל הזמן להשתלט על האדם. ביאור השם עוג הוא משורש עו”ג, כמו עג עוגה, צייר צורת מעגל. כוחות הטבע מיוצגים על ידי העיגולים שמופיעים בעולם הטבע בצורה עגולה (למשל: אטום, כוכבים טיפות מים וכו’). היכולת של האדם לנוע היא על ידי העיגולים שבגלגלים, הגלגלים שבשמים (הכוכבים), מבנה האטום או כל דבר אחר. הרצון של כוח הרשע שבעולם הוא להיות ‘טבעיים’, לעומת ישראל שמהותם היא ‘על טבעית’. לכן החשיבה של הרשע היא לראות מה המיוחדות של ישראל, כמה גדולים הם, והתשובה היא – “שלוש פרסאות”, כלומר מהותם מתבטאת על ידי שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב, שגילו את שלושת המידות שבהם ה’ מתגלה בעולם ויישמו אותן באופן מעשי: מידת החסד, הגבורה והתפארת או האמת. עוג מבקש אם כן לעקור אותם, על ידי הרמת הר של שלוש פרסאות והרמתו על ראשו, כלומר משתמש בכל כוחות הטבע ומעצים אותן. אבל עצת ה’ היא תקום, ה’ שולח לו בריאה קטנה מאד, נמלים או חגבים, או אפילו יכולה להיות נגיף בלתי נראה, שמרוקן את מציאות ההר מתוכן, והר ללא מטרה, הרי הוא חלול לגמרי, חול ללא קודש הוא ‘חול’ מלשון חלול. הוא בכל זאת מבקש להילחם בה’, מאריך את שיניו שהם יכולת ה’אכילה’ של האדם, הקליטה שלו של החומר, מנסה בכל כוחו להשתלט על הטבע ולהרים אותו על נס, אך ללא הועיל. משה, שהוא בעל ‘עשר אמות’, כלומר דרגה שלמה של קודש, קופץ עשר אמות, מקדש את המציאות כולה על ידי התורה שהיא ‘כפטיש יפוצץ סלע’, ועל ידי כך מרוקן את עוג מתוכן, את הטבע ללא קדושה.