וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר (בראשית יז, ג), רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, שְׁתֵּי פְּעָמִים כְּתִיב בְּאַבְרָהָם נְפִילָה עַל פָּנָיו, כְּנֶגְדָן נִטְּלָה מִילָה מִבָּנָיו שְׁתֵּי פְעָמִים, אֶחָד בְּמִצְרַיִם וְאֶחָד בַּמִּדְבָּר. בְּמִצְרַיִם בָּא משֶׁה וּמָלָן, בַּמִּדְבָּר בָּא יְהוֹשֻׁעַ וּמָלָן.
בראשית רבה מו ו
ויפול אברהם על פניו
במ”ר לך לך ויפול אברהם על פניו ר’ פינחס בשם ר”ל שתי פעמים כתיב נפילה על פניו וכנגדן ניטלה מילה מבניו שתי פעמים ולהבין הדברים, דכפי הנראה ממאמר זה שחסרון הי’ אצלו ולכך נענש שניטלה מילה מבניו, והלא הי’ הכרח ליפול כי לא הי’ יכול לעמוד, אך הענין דהנה כתיב ויעש כן אהרן ואחז”ל מגיד שבחו של אהרן שלא שינה, והדבר יפלא וכי תעלה על דעתך שישנה, אך אמרו צדיקים ע”ז שלא בא לו שום התפעלות רק קיים המצוה כפשוטו, והענין דכשאדם מרגיש בעצמו מה אז מתבטל במציאות, אבל כשאינו בעצמו כלום א”כ אין לו מה שיתבטל: גוהנה אמרו חז”ל גדול מה שנאמר במרע”ה ממה שנאמר באברהם דבאברהם כתיב ואנכי עפר ואפר ובמרע”ה כתיב ונחנו מה, והפי’ דעפר ואפר יש לו מציאות בצד מה, וזהו שבחו של אהרן שלא שינה שאמרו ונחנו מה שלא הי’ לו שום מציאות שיתבטל ואם הי’ אברהם ג”כ בבחי’ הזאת שלא יהי’ לו שום מציאות לא הי’ נופל על פניו וא”כ זה שנפל על פניו הי’ חסרון בצד מה ולכך נענש שניטלה מילה מבניו שתי פעמים: