וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וגו’, אָמַר רַבִּי אִילְפָא אִם לְעִנְיַן הַמְּאוֹרוֹת הֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, אֶלָּא אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן שׁוֹלְטִין בַּמֶּה שֶׁנִּבְרָא לְהָאִיר בַּיּוֹם, וּבַמֶּה שֶׁנִּבְרָא לְהָאִיר בַּלַּיְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע י, יג): וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר, מַאי סֵפֶר הַיָּשָׁר, סֵפֶר אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ סֵפֶר הַיָּשָׁר, דִּכְתִיב (במדבר כג, י): תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים. רַבִּי חֲלַפְתָּא מַיְיתֵי לֵיהּ מִן הָכָא וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל מַיְיתֵי לָהּ מִסֵּיפָא דְּסִפְרָא (בראשית מח, יט): וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְאֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָא זֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא עוֹמֵד מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא מַעֲמִיד גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁהֵן שׁוֹלְטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. רַבִּי חָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מַיְיתֵי לָהּ מִסֵּיפָא דְאוֹרָיְיתָא (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא זֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא עוֹמֵד מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא מַעֲמִיד גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה, שֶׁהֵן שׁוֹלְטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה הָיָה סִגְנוֹן לִיהוֹשֻׁעַ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְסֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה בְּיָדוֹ, אָמַר לוֹ (יהושע א, ח): חֲזַק יְהוֹשֻׁעַ, אֱמָץ יְהוֹשֻׁעַ, לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וגו’, נְטָלוֹ וְהֶרְאָה אוֹתוֹ לְגַלְגַּל חַמָּה, אָמַר לָהּ כְּשֵׁם שֶׁלֹא דּוֹמַמְתִּי מִזֶּה, אַף אַתָּה דּוֹם מִלְּפָנַי, מִיָּד (יהושע י, יג): וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר לוֹ עַבְדָא בִּישָׁא לָא זְבִינָא דְאַבָּא אַתְּ, לֹא כָּךְ רָאָה אוֹתְךָ אַבָּא בַּחֲלוֹם (בראשית לז, ט): וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וגו’, מִיָּד וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ וגו’.
בראשית רבה ו ט
עבדא בישא זבינתא דאבא את
וזה אמרם במדרש תנחומא (אחרי אות ט), אמר לו השמש, כלום קטן אומר לגדול הימנו ‘דום’. אני נבראתי ברביעי (בראשית א, טז), ואתה נבראת בששי (בראשית א, כז), ואתה אומר אלי ‘דום’. אמר לה יהושע, בן חורין קטן שיש לו עבד זקן, אינו אומר לו ‘שתוק’. לא קנה אברהם אבינו השמים וכל מה שבתוכו, שנאמר (בראשית יד, יט) “ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ”. ולא זו בלבד, אלא שנשתחוית כעבד לפני יוסף, שנאמר (בראשית לז, ט) “והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי”, עד כאן. ובבראשית רבה (ו, ט), אמר רבי יצחק, אמר לו, עבדא בישא, זבינתא כספא דאבא אתה, שנאמר “והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי”, עד כאן. לחהנה בארו ז”ל במדרש מפני שהשמש היא בעלת חומר, ולכך קרא השמש “עבד”, כאשר נתבאר פעמים הרבה מאוד כי החומר הוא עבד, לכך* נקרא גם כן העבד חמור, כדכתיב (בראשית כב, ה) “שבו לכם פה עם החמור”, עם הדומה לחמור (יבמות סב.), ואין בן חורין רק השכל, ולפיכך אומר שהוא עבד. כי לאברהם שהיה כולו שכל, ולא היה מי שהיה לו מעלת השכל כמו שהיה לאברהם, שבשביל כך אמרו (יומא כח:) קיים אברהם אבינו מחכמתו אפילו עירובי תבשילין. והדעת נותן כך, שהוא היה תחלה שהכיר האמת, שקודם לכן היו טועים אחר הדמיון, ומאז הכירו בוראם, ועמדו על השכל, ולפיכך הרכיבו על כל העולם, וכמו שיתבאר באריכות אצל (שמות ד, כ) “וירכיבם על החמור”, עיין שם. מפני כך כל העולם החמרי נתן לו השם יתברך, והשמש והירח בכלל גם כן. וידוע כי החמרי הוא משועבד לשכלי, ומושל עליו, ולכך היה מושל יהושע על השמש והירח*. ואל תשגיח בדברי הפילוסופים שאמרו כי השמש והירח חיים משכילים, שכל דבר זה הבאי. וכן מה שהשמש השתחוה לפני יוסף, היה זה גם כן מפני כי יוסף היה מעלתו נבדל מן ענינים הגופנים, וכמו שיתבאר פעמים הרבה לקמן, שבשביל כך אמרו (מכילתא שמות יד, טו) בשביל עצמות יוסף נבקע הים, כמו שיתבאר לקמן בעזרת ה’. כלל הדבר, שיש לאדם הצדיק מעלה יותר מן השמש, כי נשמתו נבדלת מן החומר, ואילו השמש עיקר מעלת השמש גשמית, שהיא עצם גשמי. ובשביל שכל מעלתה גשמית, היא משועבדת לשכל. ולפיכך לא היה רחוק אצל רז”ל שתהיה עמידת השמש לצדיקים כמו אלו, כי דבר זה גורם, שהחומר משועבד לשכל ולנבדל. הנה התבאר לך עמידת השמש ליהושע בענין אמת, שהדברים הם כמשמעו לגמרי.