הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה, אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, חַיָּב. מְסָרָהּ לְרוֹעֶה, נִכְנָס רוֹעֶה תַּחְתָּיו. נָפְלָה לְגִנָּה וְנֶהֱנֵית, מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֶנֵית. יָרְדָה כְדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה, מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה. כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה, שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָה שָׂדֶה, כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אָכְלָה פֵּרוֹת גְּמוּרִים מְשַׁלֶּמֶת פֵּרוֹת גְּמוּרִים. אִם סְאָה סְאָה, אִם סָאתַיִם סָאתָיִם:
משנה בבא קמא ו ב
מוסר שורו לחרש שוטה וקטן
הדין הוא שמי שמוסר שורו לחרש שוטה וקטן והשור הזיק, חייב לשלם את הנזק. כפי שהסברנו, שור מסמל את הנפש הבהמית של האדם. אדם שמוסר שורו לחרש, הוי אומר שמחריש אוזניו מכוחות הנפש הבהמית, הרי הוא ממעט בערכה ובחומרתה, לכן הוא חייב. מיעוט החשיבות של הבעיה אינו מפחית מהבעיה, להפך, זה גורם לאדם ליפול עוד יותר. מוסר שורו לשוטה זה אדם שמתנהג בקלות ראש, רוח שטות עוברת בו וגורמת לו לנפילות. גם אדם כזה חייב, מן הראוי להתייחס לנפשו הבהמית בצורה הראויה, להבין שנדרשים סייגים וגדרים על מנת לא ליפול לרוח שטות שגורמת לו לכישלונות. המוסר שורו לקטן, זה אדם שממעט בערכו שלו, בכוחותיו, הוא קטן בעיני עצמו. חשיבה זו גורמת לאדם עוד יותר נפילות וכישלונות. יש צורך להרים את עצמו בעבודת ה’ ולא להקטין את עצמו אם הוא רוצה להצליח. לכן המוסר שורו לקטן – גם חייב. אדם צריך להיות גדול בעיני עצמו בענייני עבודת ה’.