באור

משתפים בפנימיות התורה

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת: יוֹרְדֵי הַיָּם, הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא.

ברכות נה יב

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 21

נלקח מספר: אורות יהודה

ארבעה צריכים להודות

נראה לבאר, שארבעה מצבים העוברים על האדם בחייו דורשים הכרת ה’ והודאה עליהם, שכן ה’ מתגלה באדם בכל מאורעותיו, והכול כמובן לטובה, כלומר השגחת ה’ על האדם היא למען ישתלם בדרכיו ובמידותיו. המצב הראשון הוא בבחינת “יורדי הים”: מדובר בסערות שעוברות על האדם, “ויעמֵד רוח סערה”, ה’ מגלגל לאדם כל מיני משברים, משברי הים, שבמהלכם האדם צריך לחזק את אמונתו בה’. המצב השני הוא בבחינת “הולכי מדברות”, כאן מדובר דווקא במצבים שאינם מלאי משברים, אלא חסרי משבר, מצבים שיש בהם הסתר פנים, מצבים של בדידות, האדם שטעה במדבר, שאינו מבין מה מטרתו, איבד את הדרך למקום שאין בו נפש חיה, אין בו חיוּת. גם אדם כזה נדרש להודות לה’ על כך שמוצא את דרכו חזרה לאלוקים חיים. המצב השלישי הוא כאשר אדם נהיה חולה, חולי הגוף מבטא חוסר איזון באדם, בעיות במידות שמתבטאות בחולאים רעים שדורשים מהאדם שינוי פנימי, עשיית תשובה גופנית ו’מידותית’. גם הוא, כאשר יוצא מזה ומצליח לעשות את השינוי הפנימי הזה, צריך להודות לה’ שעזר לו. המצב הרביעי הלוא הוא “חבוש בבית האסורין”. האדם שהכניס עצמו לכלא פנימי, לחושך אישי, משועבד ליצרו, לתאוותיו, נמצא במאסר ובמיצר, אבל אינו יודע אפילו שהוא צריך לצאת מזה, “יושבי חושך וצלמות”, הוא התרגל לזה וחושב שאלו חייו הרגילים. גם אותו ה’ מושיע ושולח לו הרהורי תשובה ורצונות שגורמים לו להתעלות ולצאת ממאסר.