באור

משתפים בפנימיות התורה

וַיָּ֣מׇת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים׃

בראשית יא כח

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 122

נלקח מספר: שם משמואל

וימת הרן על פני תרח אביו

וימת הרן ע”פ תרח אביו וגו’, איתא בכתבי האר”י ז”ל שהי’ בו נשמת אהרן, ומאת כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה שמעתי שנרמז זה בדברי חז”ל הקורא לאהרן הרן ע”כ, והנה ידועין דברי מהר”ל שאהרן אותיותיו פנימיים הא ביחידיות ריש במאות נון בעשיריות עכת”ד ויש לומר שהאלף שבראש מורה שמאיר בו אלופו של עולם היינו שהי’ תמיד דבוק בהש”י ולפי”ז הרן שהי’ חסר בו האלף ואין בו רק אותיות הפנימיות מורה שהוא פנימי אבל לא נשלם להיות דבוק כאהרן, מ”מ הפנימיות שבו הי’ טוב וע”כ הי’ טמון בתוכו כל אותן הנשמות נשמות כל האמהות שרה רבקה רחל ולאה וי”א אף בלהה זלפה, ונשמת דוד המלך ובזה יובן שהוצרך להשרף באור כשדים, וכעין שבישר המגיד להב”י לאחר שיגיע לרום המעלה יזכה להשרף על קידוש השם ואז ישאר כעמר נקי, וכן הי’ ענין הרן שנראה שמה הי’ חסר בו האלוף שהוא הדביקות זה בא מחמת שאז הי’ שולטת קליפת דור הפלגה שכל ענינם עירוב טו”ר, וזה הוא שאיתא במדרש אשר בנו בני האדם שמא בני חמריא וגמליא אלא בני דאדם קדמאה, שהחטא היא עירוב טו”ר וברש”י דברים אחדים על יחודו של עולם, ובמדרש דברים חדים על ה’ אלקינו ה’ אחד, וע”כ שלטה אז קליפה בעולם המתנגד לאור אלופו של   עולם והי’ נצרך כח גדול מאד להאיר את החושך מה שלא נמצא זה בהרן, וע”כ אסתלק אלופו של עולם מתמן, ולכן הי’ תקנתו שישרף באש על קידוש השם, אף שמסר עצמו ע”מ לעשות לו נס שאין עושין לו נס, מ”מ מבואר בתרגום יונתן שהי’ קידוש השם בשריפתו שרבים הי’ אומרים על אברהם שהרן עשה כישוף שלא ישלוט האש באברהם, וכיון שנשרף הרן הי’ קידוש השם למפרע וע”כ הי’ לו ליבון שנכלה החלק הרע ונשאר כעמר נקי, וע”כ כשבא אח”כ באהרן הי’ מאיר בו אלופו של עולם: יוהנה זה לימוד לכל איש ישראל שבעוד נשרש בו חלק הרע א”א שיאיר בו האלף הוא יחודו של עולם להיותו דבוק תמיד כי חלקי הרע מפסיקים וזה תשובה להמתאוננים על מה שאינם יכולין להשאר תמיד בבחי’ אחת כמו שהי’ בעת התפלה או אחר ימים טובים ושבתות כמו אז, כי חלקי הרע שעודנו בו מפסיק כנ”ל והעצה לזה הוא ליבון באשא דאורייתא, וכל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר ובאמת שבת עצמו מועיל לזה כי בשבת אין משתמשין באילן ובזוה”ק שהוא עץ הדטו”ר וע”כ שבת הוא רזא דאחד, אך מי הוא שיזכה לשבת בשלימות בעוד מצואתו לא רחץ, וגם לזה העצה רק ליבון באשא דאורייתא, ולעומת הליבון באשא דאורייתא זוכה לשבת ושניהם כאחד טובים: