באור

משתפים בפנימיות התורה

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃

בראשית יב א

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 157

נלקח מספר: שם משמואל

למה לא גילה לו מיד

ויאמר ה’ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, וברש”י למה לא גילה לו מיד וכו’ ונראה עוד ליתן טעם למה לא גילה לו מיד, ועם זה יובן מה דאמר לו מארצך אף שכבר יצא מארצו ובא עד חרן וברש”י כך אמר לו התרחק עוד משם וכו’ ועדיין אינו מובן דסוף סוף מה דהוה הוה ולמה לי’ להזכיר כלל, ומה הי’ המקרא חסר אם הי’ כתוב רק ממולדתך ומבית אביך, ונראה דהנה במדרש בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו’ תמן תנינן הגיורת והמשוחררת לא ינשאו עד שיעברו עליהן ג’ חדשים, ופי’ מהר”ל שצריך הבדלה והפרש בין טומאות הגוי לקדושת ישראל ובשלשה חדשים נעשה ההפרש לגמרי כי חודש הראשון יש לו חיבור עם לשעבר והשלישי עם להבא והאמצעי הוא המבדיל והמפריש לגמרי, וכך הי’ הענין בין טומאת מצרים לקדושת התורה שהי’ צריך הבדלה, עכת”ד, ויש להוסיף בו דברים עפ”י דברי הש”ס ע”ז דכלי חרס שתחילת תשמישו ביד נכרי ביין נסך צריך הדחה שלשה פעמים ומשום דבלע טפי, כן נמי י”ל דאדם משול כחרס אם תחילת הוייתו הי’ נכרי אלא שנתגייר צריך מירוק להדיח מקרבו תכונות רעות שנשתאב בקרבו בתחילתו, וצריך שלשה הדחות ולעומתן הג’ חדשים, וכן הי’ ישראל ביציאתם ממצרים שהיו במ”ט שערי הטומאה [ובאמת קצת מזה הוא בכל איש הבא לטהר לפי ערך מה שנבלע בו מתכונות הרעות] ולפי האמור יש לומר שבדוגמא זו הי’ יציאת אאע”ה מחו”ל לא”י, שחו”ל אוירו טמא, ולפי מעלת אאע”ה הי’ חו”ל אצלו בדוגמת יין נסך הנבלע בכלי חרס הנ”ל שהי’ צריך ג’ הדחות היינו ג’ מיני פירוד והבדלות בין חו”ל לא”י, והם הפירוד מארצו וממולדתו ומבית אביו ולפי”ז מובן מה שהזכיר כאן יציאה ראשונה מארצו, שהרי הוא אחד משלשה כנ”ל, ובאם יצוייר בלעדה לא הי’ אפשר לו לזכות לא”י, [ויש לומר עוד שזהו ענין שנתגלגל התמהמות ישראל ארבעים שנה במדבר להפריש בין מצרים לא”י, ועבר עליהם ג’ זמנים, מיצ”מ עד מ”ת, וממ”ת עד המשכן, ומאז עד ביאתם לארץ]: גולפי”ז יש ליתן טעם מה שלא גילה לו תיכף שהיא ארץ כנען, עפ”י מה שהגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה דבכל מקום שדעתו של אדם שם נחשב כאלו הוא שם בפועל, וראייתו ממשנה עירובין הי’ מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי בעיקרו קנה שם שביתה, כאלו הי’ שם בפועל, עכת”ד, וא”כ אם הי’ מגלה לו, הי’ תיכף דעתו שם והי’ נחשב כאלו הוא תיכף שם, והרי עדיין נצרך לשלשה דברים: דוכעין זה יש לפרש הכתוב שנאמר על העתיד זכרי’ י”ד ז’ והי’ יום אחד הוא יודע לה’ לא יום ולא לילה והי’ לעת ערב יהי’ אור פירש”י לא יום לא אור נוגה של עוה”ב וכו’ ולא לילה ולא עת צרה כצרת שעבוד מלכיות וכו’, והפי’ שבלתי אפשר שמזוהמת שעבוד מלכיות יצאו לעוה”ב וצריך עת שיהי’ ממוצע שתהי’ להבדיל ולהפריש, וידוע שביום יש ג’ עתות מתחלפין ערב ובוקר וצהרים, והם מקבילים לעומת שלשה הבדלות כנ”ל שיהי’ מובדל ומופרש לגמרי, ואולי זה הכוונה מה שאנו אומרים בהושענות הושענא שלש שעות היינו שלשה עתים ועל דרך הנ”ל, ויש לומר דגם בכל שבת הוא מעין זה, כי שבת הוא מעין עוה”ב, וכמו שמעוה”ז לעוה”ב צריך לשלשה עתות מתחלפין ביניהן, כן נמי מימי החול לשבת נצרך לשלש עתות מתחלפין להיות אמצעי ביניהם, והוא ע”ש מחצות ואילך שמתחיל להתניצץ קדושת שבת כמבואר בכתבי האר”י ז”ל, ומזמן מנחה קטנה ואילך שיכול לעשותו כולו תוספות הנה הוא זמן מוכן לקבל קדושת שבת, ותוספת שבת בהכרח עכ”פ מדאוריתא או דרבנן, וממוצא הדבר שלרגלי הכנת האדם בשלשה זמנים אלה, כן זוכה לעומתו לשבת: הויש לומר עוד היות ידוע שהתורה היא נצחית ומאמר הש”י לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, עודנה כמו חי עומד וקורא בקול לנשמת ישראל בכל ערב שבת לך לך וגו’ לעשות שלשה הבדלים מימי החול לשבת לקיים את הארץ וגו’ שבשבת זוכין לבחי’ ארץ ישראל כמו שהגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה שארץ ישראל שהיא האוקלים אמצעי השביעי מקביל לשבת שהוא יום השביעי ואמצעי תלת יומי קמי שבתא ותלת יומא בתר שבתא עכ”ד ועם זה מתקיים נמי אשר אראך שבשבת זוכין לבחי’ ראי’, וזה ענין אמרם ז”ל פסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומהדר לי’ בקדושא דבי שמשא, וזה ענין נר של שבת וזה שיסד האריז”ל בזמירות שלו נזמן לה השתא בפתורא חדתא ובמנרתא טבתא דנהרין על רישין, ועוד שם חדי סגי ייתי ועל חדא תרתי נהורא לה ימטי וברכאן דנפישין: וועם מה שאמרנו יש לפרש מאמר הזוה”ק (פ’ ) ויהי רעב בארץ דעד כאן לא הוה חילא דעל ארעא יהיב תוקפא ומזונא בנין דעד לא אתקדשת ולא קיימא בקיומא וכו’ ויש להבין א”כ מקמי דאתא אברהם מאין הי’ בה מזונא, וע”כ דמקמי הכי הי’ לה מזונות טבעים מושפעים מפאת המערכת, וא”י במעלתה הקב”ה בעצמו משפיע לה מזונות שלא ע”י שליח כבש”ס תענית בפסוק הנותן מטר לארץ [זו א”י] ושולח מים על פני חוצות [זו חוץ לארץ], אך יש להבין דעד לא אתקדשת לקבל ההשפעה ע”י כביכול בעצמו למה נפסק ההשפעה שע”י המערכת, ולהנ”ל יש לומר שהי’ צריך להיות הבדלה ופרישה כמו ביציאת אברהם מחו”ל לארץ, ועם זה יובן שכל ימי הרעב הי’ שלשה חדשים כברש”י כ”א ל”ד בשם סדר העולם וכמספר שלשה הדחות כנ”ל: זולפי האמור יש לפרש מאמר המדרש התמוה בפ’ מ”ד סי’ ד’ ר’ לוי משם ריב”ז פסיעותיו של אאע”ה הי’ ג’ מילין ר’ יודן משם ר’ סימון אמר מיל, ונראה לפרש בהקדם מה דאיתא בכתבי האריז”ל ענין תחום שבת מדאוריתא שלש פרסאות שהן י”ב מיל ומיל הוא אלף אמה [כן הוא בדברי האריז”ל שם] ומדרבנן אלפים אמה תחום שבת שהוא שני מיל שמקום הסט”א הוא סמוך לקדושה כקליפה לפרי, ובשבת שהוא עליית העולמית נתעלה בחי’ הקדושה ג’ ספירות וכל ספירה הוא פרסה, נמצא בין גבול הקדושה לסט”א הוא ג’ פרסאות שהם י”ב מיל, אך בגלות שהסט”א פרצו גבול ונכנסי לגבול הקדושה שני ספירות וחצי, נמצא שבגלות המרחק שביניהם הוא רק חצי פרסה וע”כ מדאוריתא אין איסור אלא שלא לילך י”ב שבשיעור זה יוצא מגבול הקדושה לגבול החיצונים, אך כאשר התגברה הסט”א אז האיסור שלא לילך הוא אלפים אמה שבזה השיעור הגיע לסט”א, עכת”ד, והנה אאע”ה כאשר יצא ללחום את המלכים שהם מעולם פירוד הי’ צריך לצאת ממדריגתו, וכמו שעלייתו הי’ באמצעות ג’ הבדלים כנ”ל באריכות, סובר חד מ”ד שפסיעותיו היינו יציאתו לחוץ גבול הקדושה הוא ג’ מילין רומז לג’ גבולין, וכעין תחום שבת שלש פרסאות, אלא ששם הוא פרסאות וכאן הוא מילין שלא הי’ הרחקתו שלש פרסאות ממש, ומ”ד פסיעותיו הי’ מיל, היינו מפני שד’ מלכים רומזים לד’ מלכיות וכמו שבגלות פרצו הגבול ולא נשאר בינם להקדושה של שבת אלא מיל כן נמי ד’ מלכים אלו פרצו הגבול עד שלא נשאר בינם לבינו אלא מיל, ונראה דאו”א דא”ת דהנה המלכים היו כובשים והולכין מגבול א”י, ובמדרש וישובו ויבואו אל עין משפט הוא קדש א”ר אחא לא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עיני של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם הם מבקשים לסמותה ע”כ, מקביל לארבע מלכיות לבתר שפרצו לגבול הקדושה וא”כ אז לא נשאר מרחק בינם לבין אברהם אלא שיעור מיל כמו לבתר אחר שהתגברה סט”א שלא נשאר מרחק בינם לבין גבול הקדושה בשבת, וא”כ לא הצריך אאע”ה להשפיל ממדרגתו לצאת ולהלחם אתם אלא שיעור מיל, אך אח”כ שדחה אותם מכל גבול הקדושה וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק שזה המקום רחוק ממדריגת אאע”ה שלש מילין שיעור מיל עד התחלת המלחמה, ושוב משם עד סופה של המלחמה שתים וחצי מיל, וא”כ לא פליגי אלא מר מדבר מתחילת יציאתו ממדריגתו להלחם אתם ע”כ חשב פסיעותיו מיל, ומר מדבר עד סוף המלחמה ע”כ חשב פסיעותיו ג’ מילין: