באור

משתפים בפנימיות התורה

וְהָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא, דְּתַנְיָא: ״וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְגוֹ׳״ — אוֹתָם אֲנָשִׁים מִי הָיוּ? נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

סוכה כה יא

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 99

נלקח מספר: אורות יהודה

פסח שני וארונו של יוסף

רבי יוסי הגלילי בגמרא קובע שאלו שהיו טמאים היו נושאי ארונו של יוסף. השאלה היא – למה דווקא אלו שנטמאו עקב נשיאת ארונו של יוסף קיבלו הזדמנות שנייה? צריך לומר שיוסף הצדיק היה עסוק כל חייו בכלל ישראל, משביר לכל הארץ, דואג לאחיו “כי למחיה שלחני אלהים לפניכם”. לכן אלו שמתעסקים במצוות נשיאת ארונו מקבלים הזדמנות שנייה לעשות פסח. מהות הפסח הוא היציאה לחירות, הולדת עם ישראל. אין ראוי מזה שאדם שמתעסק בכלל ישראל יקבל הזדמנות שנייה. כיום, הדברים אמורים גם על אותם היהודים הרחוקים שמוסרים נפשם על עם ישראל, שאינם נכרתים מעם ישראל, הם תמיד יזכו לשוב בזכות היותם עסוקים בדאגה לכלל ישראל. נוסף על כך, צריך להבין שהזדמנות שנייה ניתנת לחוזרים בתשובה – בבחינת מי שהיה ‘בדרך רחוקה’ או ‘טמא’, סוגים שונים של ריחוק מה’. גם להם ניתנת הזדמנות נוספת. אך מה הקשר שלהם עם יוסף? מדוע נזכרים נושאי ארונו של יוסף שבטלו מהקרבת הפסח באותה פרשייה עם אחרים שנבצר מהם להקריב – הרחוקים והטמאים – המסמלים, כאמור, את הרחוקים מה’? הקשר הוא שיוסף הוא הצדיק שמגלה את החזרה בתשובה, שזדונות נהפכים לזכויות, כפי שהוא אומר לאחיו: “וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה” – אחרי שחוזרים בתשובה, הרעה – הזדונות, נהפכים לטובה – לזכויות. לכן הוא זה שמאפשר למי שהתעסק בצורכי ציבור לחזור ולקיים את מצוות הפסח.