באור

משתפים בפנימיות התורה

אֵין זָקוּק לָהּ, וּמוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מַתְנָה, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: פְּתִילוֹת וּשְׁמָנִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, מַדְלִיקִין בָּהֶן בַּחֲנוּכָּה, בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מַאי טַעְמָא דְּרַב? — קָסָבַר: כָּבְתָה אֵין זָקוּק לָהּ, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ.

שבת כב א

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 44

נלקח מספר: שם משמואל

פתילות ושמנים שאין מדליקים בשבת מדליקים בחנוכה

ולפי האמור יובן מה שחכמים הגידו ברמז דברי הש”ס פתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה, דקאי על נפשות ישראל המגושמים ביותר שאין להם עלי’ בשבת יש להם עלי’ בחנוכה, בהקדם דברי אדמו”ר הרי”ם מגור זצללה”ה כי שבת הוא ברוך, ואיש שאיננו מוסכם בדעתו לשמור כל התורה כולה הוא בכלל ארור אשר לא יקים כמ”ש הרמב”ן ואין ארור מדבק בברוך עכ”ד, וכבר אמרנו שזהו התשובה שאיתא בספרים לעשות בע”ש, ובש”ס עירובין הני בני בי רב דיתבו בתעניתא במעלי שבתא, היינו לצאת מכלל ארור שיכול לדבק בברוך הוא שבת, אבל לא די במה שהוא איש מצוק ומר נפש על עצמו בעוד איננו מוסכם בדעתו שמהיום והלאה ישמור כל התורה עוד לא יצא מכלל ארור, וזה הפתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת, מ”מ בחנוכה אם הוא מיצר ונפשו מרה לו יש לו עלי’ בחנוכה היינו שלמעלה בא להתעוררת שיסכים בדעתו כנ”ל, משא”כ בשבת שצריך שיהי’ בו ההתעוררת מצד עצמו כנ”ל ואח”כ יכול להתדבק לשבת להיות לו עלי’: