דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
ויקרא יט ב

דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
ויקרא יט ב
חוני
כמות קריאות ביאור 123
כיצד “קדושים תהיו”? רש”י מסביר: “הוו פרושים מן העריות”. מושג הקדושה בעם ישראל הוא היכולת של עם ישראל לראות ולחיות בכל דבר את אחדות ה’ בעולם. רש”י מסביר מה המפתח הראשוני כדי להגיע לקדושה: לא שפרישת העריות זו הקדושה, אלא הדרך להגיע אליה. ולמה דווקא פרישה מן העריות? שמירת מצוות העריות גורמת לאדם לא להתבלבל ולהיטמע בעולם הטבע, לא לטבוע בו. האדם יכול בקלות להתבלבל ולטשטש את ההבדל שבין האהבה והאחדות, שהיא חלק ניכר מהקדושה (“ואהבת לרעך כמוך – אני ה'”, היכולת לראות שכל אדם יש גילוי ה’), לבין הבלבול שקשרים כאלו של עריות יוצרים ומטמיעים את האדם בתור עבד ליצריו. מי שמתבלבל בעריות, אינו יכול להגיע לאחדות ה’ בין הבריות.
וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֑דֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפֻּרִ֔ים תַּעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָ֖ר בְּכׇל־אַרְצְכֶֽם׃
ויקרא כה ט