ר’ יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך

במדרש ר’ יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך א”ר יצחק משל לאחד שהי’ עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהי’ אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב”ה ואמר לו אני הוא בעל העולם, ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם והשתחוי לו הוי ויאמר ה’ אל אברם: גויש להבין דפשטא דלישנא מהא דמסיים הוי ויאמר ה’ אל אברם משמע דעד אמירה זו הי’ אברהם משוטט ברעיונותיו תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג, והרי בן שלש שנים או בן מ”ח למר כדאית לי’ הכיר אברהם את בוראו, ועוד שכבר מסר נפשו על קידוש השם ונשלך לכבשן האש, וכבר דברנו מזה, ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בה: דונראה דהנה במדרש ר’ פ’ חקת זש”ה מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח וכו’ ישראל מאומות, העוה”ב מעוה”ז, ויש להבין דבפשיטות ישראל מאומות היינו הך דאברהם מתרח, דאין יחוס אחר לישראל מאומות אלא זה דאברהם מתרח, ונראה עפי”מ שהגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה בשם רבו הקדוש הרי”ם זצללה”ה מגור בפירוש עוה”ב מעוה”ז היינו מחמת שמתרחקין מעוה”ז עכ”ד, ויש להוסיף בה דברים ולומר דלרגלי גודל מעלת עוה”ב אי אפשר שהאדם בשלימות מעשיו יזכה לו, אלא עפימ”ש הזוה”ק דמכל מה שהאדם בורח מהחיצונית בא לעומתו בקדושה, כגון ויברח משה מפני פרעה שהיא החיצוניות זכה לעומתו להא דוישב על הבאר, שידוע ענינו בזוה”ק, כן נמי בענין לזכות לעוה”ב, נוחלין רק בשביל מה שמתרחקין ובורחין מטנופא דהאי עלמא זוכין לעוה”ב, וי”ל דכן נמי הפי’ אברהם מתרח שלרגלי גדלות המעלות שזכה בהן אברהם, נח הי’ אפשר שיהי’ בשביל שלימות מעשיו הטובים, אלא בשביל שהי’ גדל בבית תרח דארתח לקב”ה בע”ז שלו ובמעשיו הרעים, ובהאריז”ל שבא על אשתו בימי נדתה ומזיווג הזה נולד אברהם, ומובן שהי’ לו המשכה לצד הרע מאד, ומ”מ התאמץ על כל אלה וברח מטנופיו, זכה לעומתו בקדושה למעלתו הגדולה, וכן נמי ישראל מאומות נמי הפירוש כמוהו שישראל זוכין למעלתם הגדולה רק בשביל שהם הי’ במצרים בין אנשים שבהם כל התועבות שבעולם וישראל ברחו מתועבותיהם זכו לעומתם למה שזכו, וכן בכל הגליות שישראל בורחים מתועבותיהם יזכו למה שיזכו, וכל שלשה דברים אלו מתפרשים בסגנון אחד, דכל מה שזוכין וזכה אברהם הכל הוא בשביל הבריחה מדבר ההיפוך ואלמלא יצוייר בלי עוה”ז לא הי’ אפשר לזכות לעוה”ב, וכן אולי יצוייר בלתי תרח לא הי’ אפשר שיזכה אברהם למה שזכה, וכן אולי יצוייר שלא הי’ אומה”ע במציאות לא הי’ אפשר שיזכו ישראל למה שזכו, וכבר פרשנו שזהו הענין דבכל מקום שנזכר שבת בתורה הקדים לו ששת ימי המעשה, שהוא להורות למעלת השבת שהוא מעין עוה”ב, ואי אפשר לזכות לו אלא בשביל הבריחה מששת ימי המעשה שיהי’ כאלו כל מלאכתו עשוי’ ושלא יהרהר אחר מלאכה: הולפי האמור יש לפרש הא דהי’ אאע”ה אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג עד שהשי”ת הציץ עליו ואמר לו אני הוא בעל העולם, אין הפירוש שהי’ אברהם מסופק חלילה בהשגחה ושכר ועונש, אלא כלפי שראה שהעולם הולך ומתמוטט ונסתלקה השכינה בכל עת יותר ויותר מרקיע לרקיע, הי’ חושב אולי מחמת רשעת הדורות הסתיר ה’ פניו מהם ועזבם, למקרה בלי השגחה עליהם כלל, וזהו שחשב תאמר שכלל העולם בלי מנהיג, ומ”מ ידע שפיר שהצדיקים כל עניינם בהשגחה אף בעוה”ז ומה גם לעוה”ב, אלא הרשעים בעוה”ז סילק מהם השגחתו, והניח להפרע מהם לעוה”ב אבי חוטרי מילי ואבי דרי חושבנא, וזהו שדקדק ואמר תאמר שהעוה”ז בלי מנהיג, עוה”ז דווקא, וכמשל הבירה דולקת, אף שידוע שלא נעשית מאלי’ ובהכרח שיש לה בעלים אלא שעזב אותה ואינו משגיח עלי’ לכבות את הדליקה, אבל השי”ת השיב לו אני הוא בעל העולם, היינו שכל הנעשה בעולם הכל הוא בהשגחה מאתי, כי כך הוא רצוני שיהיו הדורות כ”כ מקולקלים למען שיהי’ לך ממה לברוח כדי לזכות למה שתזכה, ואין זה עולה בחוק ההנהגה, מאחר שמעצמם התחילו לקלקל ומרעה אל רעה יצאו, נתחייבו במשפט צדק להזדמן לפניהם ענינים שבשבילם יתקלקלו עוד יותר ויותר ומעלם יהי’ לתועלת זולתם, וגדולה מזה הי’ בפרעה, שבמדרש ר’ פ’ בא אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, ועיין רמב”ן וארא ז’ ג’, ומ”מ אין הרצון והידיעה סותר הבחירה כלל כמו שאין רצונו וידיעתו בהצדיקים שולל הבחירה מהם, כן להיפוך אין רצונו שיהיו מקולקלים שולל מהם הבחירה, והדברים עתיקים, [ואפי’ בפרעה כתבו המפרשים שעדיין לא ניטל ממנו הבחירה עיין עליהם] והטעם שמאתי נהיתה כזאת כדי ליפותך בעולם והשתחוי לי וזה שמסיים המדרש הוי ויאמר ה’ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, שכל עצמו של קילקול הדורות בכלל ומולדתך ובית אביך בפרט, הכל הוא בכוונה ובשבילך למען תנתק עצמך ותעזוב אותם ותלך מהם, ובשביל זה תזכה למה שתזכה: וולפי האמור יש לפרש דברי הת”כ בפסוק כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו מנין שלא הי’ אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים ת”ל כמעשה ארמ”צ לא תעשו וכו’ ומנין שישיבתן של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו ת”ל אשר ישבתם בה לא תעשו, וכל המפרשים יצאו לפרש מדוע ישיבת ישראל גרמה להם להתקלקל שבפשיטות הי’ צריך להיות להיפוך כי מקום שיפול העץ שם יהו, ולדרכינו הפירוש כי בכוונה ובהשגחה מאת ה’ היתה כזאת למען יזכו ישראל בבריחתם מכל תועבותיהם ומנהגיהם כנ”ל בפירוש מי יתן טהור מטמא לא אחד שבמדרש ישראל מאומות: זוהנה אמר השי”ת לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, וכבר אמרנו שהם מקבילים לגוף ונפש ושכל, היינו להיות נבדל מהם בבחי’ הגוף ובבחי’ הנפש ובבחי’ השכל, וזהו הפתיחה מקרא שמעי בת וראי והטי אזנך, אמר כאן שלשה דברים, שמיעה, ראי’, הטיית אוזן, וכבר הגדנו באריכות איך מקבילים אלה מול אלה, ששמיעה ראי’ והטיית אוזן הוא נמי בגוף ונפש ושכל ואין מהצורך לכפול הדברים: חונראה דלעומת שלשה אלה זכה לעומתם בקדושה, והיינו השלשה מזבחות שבנה, ראשונה בשכם, ושני’ בין בית אל ובין העי, השלישי בחברון [והרביעי שבהעקידה לא הי’ בזכות לך לך, ושם כתיב נמי לך לך שנית, ובמדרש אין אנו יודעין איזה חביבה עיי”ש] לעומת היציאה מארצך שהוא בחי’ הגוף שהוא נראה בפועל, זכה למזבח לה’ הנראה אליו, והא בשכם ר”ת שם כבוד מלכותו והבן, ולעומת מולדתך שהוא בבחי’ הנפש שהוא בהעלם בתוך האדם זכה למזבח השני’ בין בית אל ובין העי בית אל מים וגו’, והנה המזבח מזרח לבית אל והוא בדרגא היותר גבוה, ובזוה”ק שמזבח הראשון נגד דרגא דאתגליא והשני נגד דרגא דאתכסיא, ולעומת מבית אביך שהוא בבחי’ השכל זכה להמזבח השלישי בחברון מלשון חיבור, שחיבור האדם בהשי”ת הוא רק באמצעות השכל שהוא הנשמה כידוע: טוי”ל עוד דהנה כתיב אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך, ובזוה”ק (צ”ד:) בקדמיתא חצריך לבתר ביתך לבתר היכלך דא פנימאה מן דא ודא לעילא (נ”א לגו) מן דא וכו’ קדוש היכלך לבתר דא הוא שלימו דכלא דהכי תנינן מהו היכל כלומר ה”י כ”ל האי והאי וכלא אשתלים כחדא, וי”ל דשלשה אלו זכה אברהם והם השלשה מזבחות בזכות הליכתו מארצו וממולדתו ומבית אביו, בזכות הליכתו מארצו זכה להמזבח הראשון לה’ הנראה אליו דרגא דאתגליא והוא מקביל אל חצריך, דכל חצר הוא עדיין בחוץ ובהתגלות, רמז לדבר נ”ח שמצותה להניח אל פתח ביתו מבחוץ, שדעת רש”י שמניחה על הפתח שמביתו להחצר, ובזכות הליכתו ממולדתו זכה להמזבח השני דרגא דאתכסיא, וזה מקביל לביתך, ובזכות הליכתו מבית אביו זכה להמזבח השלישי שבחברון מלשון חיבור, וזה מקביל להיכלך כבזוה”ק הנ”ל מהו היכל כלומר ה”י כ”ל האי והאי כלא אשתלים כחדא: יוהנה לעיל אמרנו בדברי המדרש מי יתן טהור מטמא לא אחד, אברהם מתרח ישראל מאומות ועוה”ב מעוה”ז, והגדנו שכן הוא שבת מששת ימי המעשה, והנה הם עולם שנה נפש, וידוע דעולם שנה נפש הם בסגנון אחד, אברהם מתרח, וכן ישראל מאומות הם בנפש, שבת מששת ימי המעשה הוא בשנה, עוה”ב מעוה”ז הוא בעולם: יאובכן י”ל שכמו באברהם מתרח שהי’ הבריחה והתרחקות בשלשה דברים מארצך וממולדתך ומבית אביך שהם בגוף ונפש ושכל, וזכה לעומתו בשלשה מזבחות, והם חצר ובית והיכל כנ”ל, כן י”ל בשבת תלת יומי קמי שבתא הוא ההכנה בגוף ונפש ושכל לסלק את חומרית ששת ימי המעשה, וי”ל עוד ששלשה זמנים הם המבדילים את השבת מששת ימי המעשה, וכבר אמרנו שיש שלשה זמנים חלוקים, והם חצות יום ערב שבת שאז מתחיל אור השבת להתנוצץ, ובכתבי האריז”ל חושב מחצות יום ערב שבת עד שעה אחת במוצ”ש הם ל”א שעות גימטריא שם אלף למד, זמן מנחה קטנה משם ואילך יש בו התנוצצות אור השבת עוד יותר, שאם רצה לעשית כולו תוספות שבת עושה, ותוספות שבת ממש שהוא בחיוב, ויש להוסיף ולומר שלעומתם הם שלשה זמנים שבין התקיעות שתוקעין בע”ש כבש”ס שלהי במה מדליקין תקיעה ראשונה נמנעו העומדים בשדה וכו’ תקיעה שני’ נסתלקו התריסין וננעלו החניות, תקיעה שלישית סילק המסלק והטמין המטמין והדליק המדליק, ותוקע ומריע ותוקע ושובת, ויש לכוון את שלשה זמנים אלה להיות מקבילים נגד ארצך ומולדתך ובית אביך, המניעה מעבודה שבשדות הוא נגד מארצך, סילוק התריסין ונעילת החניות שהם עבודה שבבית נגד מולדתך, הדלקת הנר שכבר אמרנו בשבת העבר שהוא נגד השכל שכולו אור הוא נגד בית אביך: יבולעומתם זוכין בשבת לשלשה זמנים חלוקים, שבת דליליא והוא שמור כבזוה”ק ששמור הוא מדת ליליא שהסעודה הוא של חקל תפוחין והוא בזכות הבדלה, והבריחה הראשונה שהוא מעבודות שבשדות, מקביל למזבח שעשה אאע”ה בראשונה לה’ הנראה אליו, והוא בחי’ חצר כנ”ל, שבתא דיממא הוא זכור זוכין לדרגא נעלמת יותר, והסעודה הוא סעודתא דעתיקא מקביל למזבח השני דרגא דאתכסיא כנ”ל, ושני זמנים אלו הם בחי’ חצר בליליא דשבתא ובחי’ בית ביממא, ועליהם אנו אומרים במזמור שיר ליום השבת שתולים בבית ה’ בחצרות אלקינו יפריחו, ולעומת סילוק עבודות שבבית זוכין בשבתא דיממא לבחי’ בית, במנחתא דשבתא זוכין לבחי’ היכל, וזה שאנו אומרים אז בזמירות בני היכלא דכסיפין ואז הוא זמן הדביקות ובהאי רעותא אסתלק משה, מקביל למזבח השלישי שבחברון מלשון חיבור: יגוכן י”ל בעולם שיש שלשה זמנים חלוקים שישראל זוכין, ימות המשיח, ותחיית המתים, ועוה”ב, וישראל זוכין להם בשביל שבעוה”ז הוא מלא כוחות רעות המושכין לכל רע, ושלשה אבות נזיקין ע”ז ג”ע ושפ”ד, ורמיזין בכתוב אחד נשאו נהרות ה’ נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים, הנה כתיב שלשה פעמים נהרות בכתוב זה, וידוע דנהרות הם כחות האומה”ע כמ”ש מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה וברש”י שנהרות הם האומות, ובאשר מתאמצין ואינם מניחים א”ע להמשך אחריהם ובשביל אותן הנהרות עצמן מתרבה כבוד ה’, דאם לא הי’ כ”כ כוחות מושכין לרע, לא הי’ כ”כ רבותא ולא הי’ במה לזכות כנ”ל, ולא הי’ כ”כ מתרבה כבוד ה’, וזהו שמסיים הכתוב מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה’, ופירוש מחמת קולות מים רבים אדירים שהוא התגברות כח האומות, אדיר במרום ה’, ובשביל שלשה אלה שישראל בורחים מהם זוכין לעומתם לשלשה זמנים, ימות המשיח, ותחה”מ, ועוה”ב, ויש לכוון השלשה זמנים לשלשה מזבחות של אברהם חצר בית והיכל, ואין להאריך עוד ישמע חכם ויוסף לקח: