באחד באדר משמיעין על השקלים

המושג ‘להשמיע על השקלים’ דורש ביאור. המשנה יכלה לומר באופן פשוט ‘מזכירים’, ‘מודיעים’ או כל לשון אחרת. מהמילה ‘להשמיע’ משמע שיש כאן עניין שצריך להשמיע לעם. עניין השקלים הוא תחילתה של שנה חדשה, מהם ייקנו את קורבנות התמיד של כל השנה כולה, וכל עניינו הוא הציבוריות והכלליות הישראלית. כלליות זו מופיעה דרך השקלים, חצאי השקלים שמוֹרים לכל ישראל שהם בגדר חצי ולא שלם, שכל פרט רק משלים את התמונה המלאה והיא נצחית, אור ה’ המתגלה בכנסת ישראל. לכן הדבר נעשה דווקא על ידי מחצית השקל. לצורך זה יש ‘להשמיע’ את העם, לאסוף אותם כדי שירצו להגיע למדרגה זו של הרגשת חלק מהכלל. וזה קורה דווקא באחד באדר, שכל עניין החודש הזה הוא הכנת הגאולה העתידית בט”ו בניסן. לכן מאחד באדר דווקא מתחילים ב’להשמיע את העם’. מאידך, עם הכינוס והאחדות, באה סכנת הכלאיים, ולכן גם משמיעים על הכלאיים. הסכנה היא מהתאחדות עם מהויות אחרות זרות, שאינן שייכות לישראל. זהו מנגנון שחוזר על עצמו בכל פעם שיש עניין לאסוף ולכנס, הסכנה אורבת בחיבור לדברים לא טובים, ולכן דברים אלו – להשמיע על השקלים ועל הכלאיים – באים יחד. לאחר מכן, ממשיכים בתיקון הכלל – מתקנים את הדרכים, הרחובות, המקוואות וצורכי הרבים. ‘רחובות’ הן מקומות הציבור המוליכים את הציבור ומהווים מקום איסוף. ‘מקוואות המים’ הם מקומות הטהרה של הציבור, כל צורכי הרבים, וגם ‘ציון הקברים’ – על מנת להבדיל בין מקום החיים למוות. כל אלו דברים שמכינים את הגאולה, את צורכי ציבור בכלל העוברים דרך שקלים, כלאיים וצורכי רבים. עניין דומה אנו מוצאים בשלושת השלבים בעבודת ה’ המופיעים פעמים רבות בחסידות: “הכנעה” – מקביל לתיקון הרחובות, מקום האיסוף, הבנה שהאדם אינו אינדיווידואל, אלא חלק מהכלל, “הבדלה” – מקביל לציון הקברים, הבדלה בין חיים ומוות, בין קודש לחול ו”המתקה” – מקביל לתיקון המקוואות, הטהרה. {רבי אשר גרוס} “וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה” (שמואל א’ ט”ו, ד’) – נראה שמשנתנו השתמשה באותו פועל המופיע בפסוק להורות על עניין האיסוף והכינוס כמו במניין שאול.