אָמַר רַבִּי סִימוֹן מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הָאַחֲרוֹנִים בִּזְכוּת הָרִאשׁוֹנִים, וּמִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִם הָרִאשׁוֹנִים בִּזְכוּת הָאַחֲרוֹנִים, וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה’, בְּאֵיזוֹ זְכוּת בִּזְכוּת תּוֹלְדוֹתָיו.
בראשית רבה כט ה
הקב”ה עושה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים
(ובמ”ש יש לפרש דברי המדרש שלהי פרשה כ”ט א”ר סימון מצינו שהקב”ה עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים, ומנין שהקב”ה עושה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים ונח מצא חן בעיני ה’ באיזה זכות בזכות תולדותיו עכ”ל, ויש להבין דמשמע שהבנים הי’ צדיקים ממנו אתמהה, גם אין לפרש בשביל להעמיד תולדות בעולם כדי שלא יהי’ העולם חרוב ונעשה עמו חסד כדי שיעמיד כל בנין העולם ואברהם וכל זרעו יצאו ממנו, שהרי כבר נולדו הבנים, והי’ די שינצל שם לבדו, אלא כך הוא הפירוש, שכח בעצמו לא מצא בעצמו שום מעלה שיהי’ ראוי להצלה, וגם לא בשביל בנין העולם, שהרי כבר נולדו הבנים כנ”ל, אלא חשב שבודאי בניו הם צדיקים ובזכותם הוא נמלט, וכעין שאמר משרע”ה שלח נא ביד תשלח כמו שהבאנו לעיל דברי הרמב”ן ביד מי שתשלח יהי’ מי שיהי’, יהי’ הוא יותר ראוי ממנו, כך הי’ נח חושב שבניו בוודאי טובים ממנו ובזכותם הוא נמלט, ואף שאיננו כן באמת מ”מ נלמד מזה שהקב”ה עושה חסד לראשונים בזכות האחרונים, דאל”ה לא הי’ לו לנח לחשוב שנמלט בזכות תולדותיו ומוכח דכך הוא המדה):