וַיַּ֥רְא יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵֽלֶּה׃
בראשית מח ח
ויאמר מי אלה
אבל עוד יש כאן סוד שאמר זה הלשון של ‘מי אלה’. ירבעם היה עתיד לצאת משם, והוא פגם בשם אלהים, שהפריד מי מאלה, בעשותו העגלים החזיק פגם בעגל שהפרידו מי מאלה כידוע, באמרם ‘אלה אלהיך’. וכן עשה ירבעם באמרו ‘הנה אלהיך’ ישראלה (מלכים א’ יב), החזיק פגם הראשון בשם של אלהים. וכיון שהיה עתיד ירבעם לצאת משם, אמר- וכי אני אברך מי שעתיד לפגום בזה השם הקדוש, להפריד מי מאלה? אבל יוסף השיב לו, ‘בני הם’, והיינו מה לך לחשוב אם יצאו מהם בנים שיפגמו בשם אלהים ויפרידו מי מאלה? הלא הם עצמם יוצאים מבחינת אלהים מתוקן, ומחזיקים זה השם באותיותיו כולו, שלם ביחד. ולכן השיב לו בזה השם של אלהים דוקא, הפך הקלקול שהוא הזכיר, ואמר לו ‘אשר נתן לי אלהים’ אלהים דייקא.