וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃
בראשית יח א
וירא אליו ה’
לא מצאנו עד לפסוק זה שה’ מדבר עם האדם ללא מטרה ספציפית, ללא ציווי או מסירת מידע. אז באמת השאלה בולטת : למה נראה אליו ? אלא צריך להבין שבסוף פרשת לך לך, אברהם אבינו מקבל ציווי למול את בניו ואת עצמו : “וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵֽינֵיכֶֽם”. יש פה שינוי מהותי ביחס בין הבורא ב”ה לבין אברהם. משל לזוג טרי שרוצה לגלות אחד את השני. הם מדברים כל הזמן, ללא הפסקה. לאחר חיים ארוכים ביחד, הקשר ביניהם כבר לא נבנה ע”י שיחות ודיבורים אלא מבט קטן וכבר מבינים אחד את השני. לאחר שאברהם עשה את הברית מילה, הקשר בינו לבין בוראו הוא לא אותו קשר : לא קשר של ציוויים ומטרות, אלא קשר של מפגש פשוט.