ולא תאמר אני העשרתי את אברם

ולא תאמר אני העשרתי את אברם, ויש לדקדק איך יאמר הלוא גלוי ומפורסם הי’ המלחמה ואברהם מן המלחמה לקח ולא מיד מלך סדום, ולא עוד אלא שגם את מלך סדום הציל מן באר טיט ואיך יאמר להיפוך שהוא העשיר את אברהם, ונראה דהנה ידוע דהבהמה וכלים כרגלי הבעלים, והיינו משום שהוא מושפע ממקום הבעלים ותחומין יש לכל אחד, תחומו הוא שורשו למעלה כי אין לך דבר שאין לו מקום וכו’, וע”כ הלוקח כלי תשמיש מן הגוי צריך טבילה מפני שיצא מטומאתו של גוי לקדושתו של ישראל כבירושלמי, ואם הבעלים צדיקים נשפע ממקום קדושה ולהיפוך להיפוך, אך כאשר זוכה מן הרשע במלחמה וכדומה הנה דבר זה שהי’ מושפע ע”י שר הארץ וממקום אשר לא טהור שב אל חוק הקדושה, וע”כ כאשר כבשו ישראל את ארץ כנען התיר להם השלל ואפי’ קדלי דחזרי, שהוא מושפע משלש קליפות הטמאות לגמרי והטעם כי חיות כל העולמות ואפי’ צד הרע הכל הוא מפאת הקדושה כי הסט”א פגרים מתים, וחלק הקדושה מפוזרים בכל המציאות להחיותם, ועתה כאשר שבו לתחת יד הקדושה הנה חלקי הקדושה עולים מן הטומאה לטהרה: כגוהנה ידוע שמהותו של אברהם הוא מדת חסד להשפיע כל טוב להעולם ולהתחסד אפי’ עם הרשעים כמו שהי’ הענין בשלשה מלאכים ריש פ’ וירא שכערביים נדמו לו שמשתחוים לאבק שברגליהם, והיתכן שיתרצה אברהם להחיות ולהתחסד עם שונאי הש”י, היפוך הדין שהם מלא מורידין ולא מעלין, או מורידין ולא מעלין, אלא שדרכו דרך הקודש הי’ ע”י החסדים למשכם בעבותות האהבה ולהביאם לתחת כנפי השכינה, וכל מה שעושים במדת הגבורה להתגבר על שונאי ה’ ולהכריחם שיהי’ כבושים תחת הקדושה, הי’ עושה אברהם ע”י החסדים למושכם בחבלי אדם שמעצמם יקבלו את עול מלכות שמים עליהם, והכל מפני שהתחסד עמהם להטעימם מטוב הקדושה, וידוע שההשפעה היא הממוצע ומחבר את הנותן להמקבל וע”כ באמצעות חיבור זה הי’ ביכולתו להחזירם למוטב למשכם בעבותות האהבה ומובן שענין מלחמה וכבישה הוא היפוך מדתו, שכל ענינו רק להמשיך חסדים והשפעה מצד הקדושה לכל מקומות נמוכים עד שיתעוררו מעצמם לשוב להקדושה, וזהו הענין שהבטיחו הקב”ה לעשרהו, והיתכן שאברהם לעשירות הי’ צריך, ואין זה מדת הצדיקים לבקש עשירות, אך הוא הדבר שהי’ רוצה בעשירות כנ”ל שע”י אמצעות ההשפעה יבוא הכל תחת כנפי השכינה, ובמדרש פרשה מ’ הנה עין ה’ אל יראיו למיחלים לחסדו זה אברהם, ולכאורה כל באי עולם מיחלים לחסדו, ובמדרש ואתחנן שאין לכל ברי’ אצל הקב”ה כלום, וא”כ מה רבותא דאברהם, אבל הוא הדבר שכל העולם מיחלים לחסדו עבור עצמם, אבל אברהם הי’ מיחל ומקוה להש”י שיתחסד עם כל הנבראים למען ימשכו בעבותות האהבה לתחת כנפי השכינה, וזה שאמר ולא תאמר אני העשרתי את אברם היינו שהעשירות בא לו מצד הכבישה מן סטרא דמלך סדום מדת הגבורה היפוך מדתו כנ”ל, ועם מה שכתבנו יובן מה שהי’ יצחק אבינו בוחר באכילת ציד שהוא מדתו מדת הגבורה, והי’ אכילת הציד אצלו לדוגמא ופועל דמיוני כמובן, ולא תמצא זה באברהם כי זהו איננה מדתו: כדויש לומר עוד דזה ענין תפילין, וזה ענין אות שבת, דאות תפילין הוא כמ”ש הזוה”ק דיהבין חילא למאריהון למכבש עבדא תחות מארי’ ושפחה תחת גבירתה, להכריחם להשיבם נכנעים להקדושה וזהו מדת גבורה כנ”ל, ואות שבת הוא להמשיך ברשת האהבה את כל העולם באמצעית השפעת הקדושה, וזהו הענין הנשמה יתירה שבשבת, וע”כ אם הי’ לקח אברהם מרכוש סדום ע”י הכבישה כנ”ל, הי’ נחשב כמו המניח תפילין בשבת שהוא חילול שבת: