באור

משתפים בפנימיות התורה

וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן׃

בראשית יד יח

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 32

נלקח מספר: שם משמואל

שרמז לו על המנחות והנסכים שיקריבו שם בניו

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון, ברש”י שרמז לו על המנחות והנסכים שיקריבו שם בניו, ובמדרש רשב”נ אמר הלכות כהונה גדולה גילה לו לחם זה לחם הפנים ויין אלו הנסכים, ויש להבין למה לא בישר וגילה לו עיקרי הקרבנות שהם מבעלי חיים: טוי”ל דהנה לא מצינו שקרבו מנחות ונסכים שהם מצמחים, וקין הקריב מפרי האדמה ואל מנחתו לא שעה, ואף נח ביציאתו מן התיבה שהקריב מכל החי הטהור מצמחים לא הקריב מאומה, וכל הקרבנות מאז ועד אז לא הקריבו אלא מבע”ח, וע”כ הקרבה מבע”ח לא שייך לבשר לו שזה דבר הנוהג מעולם, וכבר אאע”ה הקריב קרבן והבשורה הי’ רק על מנחות ונסכים שהוא דבר של חידוש: יאך לכאורה עדיין צריכין למודעי שהרי ברית בין הבתרים מקמי הכי הוה, ולרש”י בעודו בן שבעים שנה ולכל הדיעות עכ”פ הי’ מקמי הכי, והרי שם כתיב ויקח לו את כל אלה ובמדרש רשב”י ורבנן רשב”י אומר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו ורבנן אמרי אף עשירית האיפה הראה לו נאמר כאן ויקח לו את כל אלה ונאמר להלן והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה’, וא”כ הניחא לרשב”י אלא לרבנן דאף עשירית האיפה הראה לו שוב גם ממנחות ידע אברהם עוד מברית בין הבתרים, ואעפי”כ נאמר שמלכי צדק בישר וגילה לו שיקריבו שם בניו, א”כ שוב יקשה למה לא גילה ובישר לו מקרבנות בע”ח, ויש ליישב ולומר דרבנן לשיטתייהו דרק ר’ שמואל ב”ר נחמן אמר הלכות כהונה גדולה גילה לו לחם זה לחה”פ וכו’ אבל רבנן אמרי תורה גילה לו שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, וא”כ רבנן לשיטתייהו לא הי’ מנחות ונסכים דבר של חידוש אלא מ”ת גילה לו, ורשב”נ מצי סבר כרשב”י דעשירית האיפה לא הראה לו והוי מנחות ונסכים דבר של חידוש, ע”כ אמר לחם הפנים וכו’ גילה לו, וזה לפי פשוטו: יאובעיקרו של דבר הגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה שאחר שהוציא אברהם נשמת דהמע”ה [שהיתה טמונה בלוט] מיד הארבעה מלכים רמז לו מלכי צדק על הקרבה מן צמחים היינו שיהי’ בכחם להעלות את הצמחים שאין להם אלא נפש הצומחת, ומנחה מתיחס לדוד כידוע במקובלים, ונרמז ג”כ בדברי חכז”ל בכל הקרבנות לא כתיב נפש אלא במנחה מי דרכו להתנדב מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו, ועני רמז לדהמע”ה שקרא עצמו עני כי עני ואביון אנכי תפלה לעני כי יעטוף עכ”ד: יבויש להוסיף בה דברים שאחר ניצוח הארבע מלכיות והוצאת לוט מתוכם נעשה פועל דמיוני על לעתיד אבידן של ד’ מלכיות וצמיחת קרן מלך המשיח, ואחר שנעשה פועל דמיוני אי אפשר עוד להשתנות כמ”ש הרמב”ן, ואינו אלא מחוסר זמן דממילא קאתי עכ”פ בעתה, ע”כ נחשב כאלו נפש דוד ומשיח הוא בפועל ואף שעדיין טמונים בלוט ובנותיו, ע”כ מאז והלאה יש ביכולת להעלות גם נפש הצומחת: יגולפי האמור י”ל דהיינו טעמא שלא מצינו להראשונים שיקריבו מצמחים אלא יעקאע”ה דכתיב ויצוק שמן על ראשה, דטרם שיצא נשמת דוד מהשבי’ ומהמירוק של סדום כאמרם ז”ל מצאתי את דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום, ונתבאר זה בדיבור הקדום, לא הי’ ביכולת להקריב מהצמחים להעלות גם נפש הצומחת, ונראה שמטעם זה הי’ נאות שיפתח פתח זה להקריבו מצמחים יעקאע”ה שכליל הוה, והגביה אפי’ מקומות הנמוכים, וזהו שתיקן תפילת ערבית שבא”ע שלשון ערבית הוא מלשון עירוב שהוא התערבות חושך ואור נמי יהי’ בכחם להתקשר בתפלה, וע”כ פתח נמי הפתח להעלות גם נפש הצומחת: