ותמת שרה בקרית ארבע

רש”י : וְנִסְמְכָה מִיתַת שָׂרָה לַעֲקֵדַת יִצְחָק, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּנָהּ לִשְׁחִיטָה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה אילו רש”י היה מתכוון להסביר ששרה אימנו נפטרה מרוב עצבות, כי היא ראתה ברוח קודשה שבנה יצחק הולך להיעקד, כמו שרגילים להסביר, רש”י היה צריך לכתוב “כמעט נשחט” ולא “כמעט שלא נשחט”. מתוך דיוק בדבריו ניתן להסביר שכוונת רש”י היא ששרה אימנו ראתה ברוח קודשה שיצחק לא נשחט, וחשבה שאברהם אבינו ויצחק “נכשלו במשימה”, ולכן פרחה נשמתה. לפי ההבנה הזאת, רואים את הגדלות של אימותינו הקדושות: אפילו כשקשה, וההקרבה העצמית נראית בעינינו כבלתי נסבלת, כוונתן היחידה היא להתבטל בפני ה’ ולקיים את רצונו.