כעס הי’ לאברהם אבינו בשעה שפירש לוט בן אחיו מעמו

במדרש וה’ אמר אל אברם וגו’ ר’ יהודה אומר כעס הי’ לאברהם אבינו בשעה שפירש לוט בן אחיו מעמו אמר הקב”ה לכל הוא מדבק וללוט בן אחיו אינו מדבק, ר’ נחמי’ אמר כעס הי’ לו להקב”ה בשעה שהי’ מהלך לוט עם אברהם וכו’, והנה ידוע דבפלוגתא אלו ואלו דא”ח, וכאן דפליגי בסברות הפוכות איך יתכן זה, ונראה דהנה יש לדקדק דבר’ יהודה איתא כעס הי’ לאבינו אברהם, ובדר’ נחמי’ איתא כעס הי’ לו להקב”ה, בשעה וכו’, ובכן יש לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהנה ידוע דלידע תעלומות לב אינו נמסר כי אם להקב”ה שנקרא יודע תעלומת, וגם הנה ידוע שסדר עולם הוא משפיע ומקבל הן בגשמיות והן ברוחניות וכמו שבגשמיות המקבל נכנע להמשפיע כן ברוחניות א”א להמקבל לקבל אלא כשהוא נכנע להמשפיע, והנה לוט נתגאה לחשוב א”ע ליורש אברהם וכל בנין עולם יהי’ ממנו ע”כ שוב לא הי’ יכול לקבל מאברהם תועלת להחזירו למוטב, אך אברהם לא ידע תעלומות לבו כי בודאי דברים אלו לאברהם אין בן ולוט יורשו לא נאמרו לאברהם עצמו, וע”כ אברהם כעס על עצמו שחשב שהש”י יש לו טענה וכעס עליו באשר לכל הוא מדבק ולבן אחיו אינו מדבק כי תלה החסרון בעצמו כמדת הצדיקים ולא עלה על דעתו שהחסרון הוא מחמת לוט שאיננו נכנע כנ”ל, וזה מאמר ר’ יהודה כעס הי’ לו לאברהם היינו אברהם על עצמו ונדמה בעיניו שהקב”ה אומר לכל הוא מדבק וכו’, ור’ נחמי’ אמר כי הקב”ה באמת לא הי’ לו טענה וכעס על אברהם שלא דבקו ללוט שהרי הש”י יודע תעלומות לב שהחסרון הוא מחמת לוט ולא מחמת אברהם, אלא כעס הי’ להקב”ה על אברהם בשעה שהי’ מהלך לוט וכו’ וא”כ מר מיירי מכעס אברהם על עצמו ומר מיירי מכעס הקב”ה על אברהם: טזובמה שכתבנו שלוט נתגאה כנ”ל יובן מדוע נשמת דוד המלך ע”ה הי’ בתוך עומק קליפת לוט, דהדבר ידוע דהנשמות נצרפין בדבר שהוא הפכו, וע”כ דוד המע”ה שמדתו הי’ הכנעה יתירה וכדכתיב ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם, וכמו ששמעתי מכ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה דאותיות דוד מורה על מהותו דל”ת בראש ואח”כ אות וא”ו הוא אות המשכה כל מיני טובות כנודע ודל”ת לבסוף היינו שאחר כל הטובות והברכות נשאר נכנע כמקדם וא”כ הוא לגמרי היפוך מלוט ע”כ נצרף נשמתו בלוט: יזובמה שכתבנו דצירוף הנשמות הוא בהיפוכים יובן דברי המדרש מצאתי את דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום, משמע דלבד שנשמת דוד המע”ה הי’ לה צירוף וזיכוך בלוט הי’ לה נמי צירוף וזיכוך בסדום, ויובן עפ”י מה דכבר כתבנו שדור אנוש ודור המבול ודור הפלגה הי’ חטאם בגוף ונפש ושכל, דור אנוש בע”ז שהוא בשכל, דור המבול בג”ע שהוא בגוף, דור הפלגה קיצוץ ופירוד התחתונים מן העליונים דוגמת שפיכת דמים שהוא בנפש, וכנגדם הי’ הג’ אבות בקדושה שתיקנו קילקול אלו הדורות אברהם תיקן חטא ג”ע, יצחק תיקן חטא ע”ז, ויעקב תיקן חטא שפ”ד, והנה כתיב ואנשי סדום רעים וחטאים לה’ מאד, ובמדרש חטאים בג”ע, לה’ בע”ז, מאד בשפיכת דמים ונראה שהם לקחו כל הג’ קליפות רעות יחדיו, מאחר שפרט בהם הכתוב כל אחד לעצמו ולעומתם בקדושה הי’ דוד המע”ה כולל כל הג’ אבות וע”כ לעתיד יהי’ ראש לשלשת האבות כי הוא כלול משלשתן, וע”כ כאשר עוד הי’ נשמתו משוקע ביד החיצונים כידוע הי’ מקומו בסדום שהם בטומאה לעומתו בקדושה: