לא היה חצר בירושלים שאינה מאירה

במשנה (נ”א.) ולא הי’ חצר בירושלים, שאינה מאירה מאור בית השואבה, פירש”י לפי שהמנורות גבוהין חמשים אמה, והר הבית גבוה, והאורה זורחת בכל העיר, וכותל מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים, הי’ נמוך כדאמרינן בסדר יומא והמנורות עולין למעלה הימנה: גויש להבין התינח רוח מזרחי שכותל המזרחי לא הי’ מפסיק, אינך שלש רוחות מאי איכא למימר, ועוד דנראה דהעיר לא היתה מקפת כלל רוח מזרחית של הר הבית, שהי’ צריך להיות פנוי מבתים וחצרות שלא יהי’ מפסיק בין הר הבית לבין כהן השורף את הפרה, שהי’ עומד בהר הזיתים ומכוין ורואה את פתחו של היכל בשעת הזאת הדם, ובאמת שאין בין הר הבית לבין הגיא, אלא קרקע מועט [כמו שזכינו לראותו כעת בחרבנו ושם הוא בית הקברות של הישמעאלים, הרחמן יזכנו לראותו בבנינו] הגם שאין ממה שהיא כעת ראי’, שיכול להיות שכעת היא גמדה, אבל מ”מ מאחר שכך הי’ צריך להיות מחמת כהן השורף את הפרה, למה נדחוק עצמינו לומר שגמדה, ובפשיטות לא היתה העיר מקפת את הר הבית, אלא משלש רוחות דרום, מערב, צפון, וכן משמע במשנה ג’ פ”א דמדות, שני שערי חולדה מן הדרום משמשים כניסה ויציאה, קיפונוס מן המערב משמש כניסה ויציאה, טדי מן הצפון לא הי’ משמש כלום, שער המזרחי עליו שושן הבירה צורה, שבו כ”ג השורף את הפרה, ופרה וכל מסעדי’ יוצאין להר המשחה, ולמה לא כתיב בשער המזרחי נמי שמשמש כניסה ויציאה ומשמע שלא הי’ משמש אלא לצורך הפרה, אלא ודאי ששם לא היו דיורין כלל, ובספר כפתור ופרח פרק ששי וז”ל והנה אין אנו רואים שיהי’ משפת ההר כלומר הר המורי’ של מזרחו תחתיו הוא עמק יהושפט, אלא כמו חמשים אמה או פחות עכ”ל, פי’ עד חומת הר הבית: דועל דרך רמז יש לומר דהא דלא הי’ חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה, הלב שבאדם נקרא ירושלים, והוא ירושלים שבעולם הקטן דהוא האדם דוגמת עיר ירושלים שבעולם הגדול, והמנורות שהיו גבוהין חמשים אמה רמז לשער החמשים, ואמר שהאור ההוא הי’ מתפשט להלב, וזהו דתנא אשה היתה בוררת חיטין לאור של בית השואבה, אשה נקראת הלב שמקבל מן המוח, וברירת החיטין מן הפסולת, הוא ברירת המדות שיהיו בטהרתן, וידוע בזוה”ק חטה הוא חט ה’, ומוץ ותבן הם הקליפות הסובבין את הלב, ועל דרך רמז זה יש לפרש גם דברי רש”י שכותל מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים הי’ נמוך דבלא”ה דברי רש”י תמוהין דהי’ צ”ל שהוא לסוף הר הבית, וכן מפורש ברש”י יומא (ט”ז.) והיא מוכרח לפי הסוגיא עיי”ש, וכבר תמה ע”ז הרש”ש, ולפי דרכנו הוא כינוי להלב וכמ”ש שער החצר הפנימית הפונה קדים ביום השבת יפתח וגו’ שפירשו בספה”ק שהוא רמז לפתיחת הלב, וזה שאמר הפונה קדים כי ידוע שהלב סתום ואין לו פתח, אלא כלפי מעלה מכוון כנגד המת, וע”כ כתיב הפנה קדים, וזה עצמו יש להעמיד בדברי רש”י בדבריו הקדושים, שכותל מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים הי’ נמוך, שאין לך הסותם את הלב, כמו גסות הרוח, ונימוכתו זהו הגורם פתיחתו, ישמע חכם ויוסיף לקח: