מהות קול השופר

העולם בכלל, והאדם בפרט בנויים משני חלקים : חלק “פועל” שהוא בגוף האדם, החלק הקדמי, וחלק “נפעל” שהוא החלק האחורי, גב האדם. גם בעולם, נראה כי רוב הבריאה שקטה, אינה מתקשרת ומדברת. היא החלק הנפעל. המדרגות התחתונות שבבריאה (כגון מדרגת הצומח והדומם) נראות פחות מתקשרות, פחות מוציאות קול, ופחות פועלות מהמדרגות העליונות יותר (כגון החי והמדבר). אבל האמת היא שכל המציאות מדברת באופן תמידי, רק שהאדם עוד לא מספיק בשל ומתוקן בכדי לשמוע את קולה. למשל, אין דבר יותר נפעל ודומם משולחן, אבל כשמכים אותו, הוא פתאום מוציא קול מסוים. והקול שונה מחפץ לחפץ, לפי מהות ותפקיד אותו החפץ. הקרן של האיל הוא החלק היותר נפעל ושקט שבו. נראה אפילו מבחוץ שזהו חלק לא חי. סתם עצם קשה. בתחילת השנה, התורה רוצה לחנך את האדם להיות אוזן קשבת לכל המציאות שה’ ברא, שנתחיל לראות ולהרגיש את החיוּת שבכל דבר ואת רצון ה’ המתגלה דרך כל הקולות האלה. לשם כך, התורה מצווה אותנו להוציא קול מדָבָר “מת”, קרן האיל, השופר, כדי שבזכות מאמץ האדם, גם הנפעל יתחיל לפעול, גם השקט יתחיל לדבר. והשופר הזה צריך להישמע “בכל ארצכם”, שכל עם ה’ יזכה גם לאחר החגים, במהלך חייו, לשמוע את כל הקולות המדברים אליו. עד שסוף סוף “קול התור נשמע בארצנו” – קול תרועת שופרו של משיח.