באור

משתפים בפנימיות התורה

וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו’ (בראשית יב, א), רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים מה, יא): שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְרָאָה בִּירָה אַחַת דּוֹלֶקֶת, אָמַר תֹּאמַר שֶׁהַבִּירָה הַזּוֹ בְּלֹא מַנְהִיג, הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה. כָּךְ לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג, הֵצִיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם. (תהלים מה, יב): וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ, לְיַפּוֹתֵךְ בָּעוֹלָם, (תהלים מה, יב): וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ, הֱוֵי וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם.

בראשית רבה לט א

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 28

נלקח מספר: שם משמואל

משל לאחד שהי’ עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת

במדרש אמר ר’ יצחק משל לאחד שהי’ עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלי מנהיג א”ל אני הוא בעל הבירה כך לפי שהי’ א”א אומר תאמר שעוה”ז בלא מנהיג הציץ עליו הקב”ה וא”ל אני הוא בעל העולם ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם והשתחוי לי הוי ויאמר ה’ אל אברם: גוכבר דקדקנו דמשמע דעד אותו מאמר הי’ אאע”ה עדיין מסתפק תאמר שהעוה”ז בלא מנהיג, וזה לא יתכן, שהרי בן ג’ או מ”ח שנה הכיר את בוראו, ועוד שהי’ מסר א”ע להשרף בכבשן האש על קדושת שמו יתברך, שזה אי אפשר אם הי’ בספק, וכבר דברנו בזה בכמה אנפי ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בה: דונראה עפ”מ שהגיד כ”ק אדמו”ר כהן הגדול זצללה”ה מאלכסנדר בדברי המדרש שכל שהוא מודה בב’ עולמות אני מתקיים עליו, ומי שאינו מודה בב’ עולמות איני מתקיים עליו, אף דכל הגוים המודים בהשארת הנפש מרגלא בפיהם שיש עוה”ב, הפירוש מודה בב’ עולמות שהם אחד אבל הם תופסים שיש עולם שני אבל איננו תלוי בעוה”ז עכ”ד, ביאור הדברים עפ”י מאמרם ז”ל התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנוס לטרקלין, וכשם שאי אפשר לבוא לטרקלין אלא בהקדם הכנסת הפרוזדור, כן אי אפשר לכנוס לעוה”ב אלא באמצעות הכנה בעוה”ז, וכבמדרש ריש חקת מי יתן טהור מטמא, לא אחד אברהם מתרח ישראל מאומות עוה”ב מעוה”ז, ואולי יצוייר בלתי עוה”ז לא הי’ אפשר לזכות לעוה”ב, כי לרגלי רוממות עוה”ב אי אפשר לזכות בו אלא ע”י שמתרחק מעוה”ז: הובזה יש לפרש מה שהי’ אאע”ה מסתפק תאמר שהעוה”ז בלא מנהיג, היינו עוה”ז דווקא, שמאחר שראה אותם אוכלין ושותין ופוחזין כבמדרש לקמן, חשב שמאס בהם והסתיר פניו מהם והניחם למקרים כי אין בהם תועלת וכמשל בירה אחת דולקת, שבודאי לא נבנית מעצמה אלא ע”י בעלים, ומ”מ מחמת שהיא דולקת מוכח שמאס בה הבעלים, ולא איכפת לי’ בהעדרה, כך חשב על עוה”ז, אבל על עוה”ב ומעשה הצדיקים לזכות לעוה”ב בזה לא הי’ לו שום ספק שזה לתועלת נכבד, עד שהציץ עליו הקב”ה וא”ל אני הוא בעל העולם, שכך הוא רצוני שיהי’ עוה”ז במצב כזה, שהרי מזה יצמח תכלית נכבד שהצדיקים יזכו באמצעותו לעוה”ב, וא”כ הוא כמו פרוזדור וטרקלין, ששניהם יחדיו הם פלטין אחד, וכמו בכלל כן הוא בפרט שארצו ומולדתו ובית אביו הי’ כ”כ בתכלית הקילקול, שלרגלי מעלות ורוממות אאע”ה לא הי’ אפשר שיזכה אלא ע”י הבריחה והתרחקותו מהם, וכענין שבזוה”ק שהבורח מטנופא דהאי עלמא זוכה לעומתו בקדושה כמ”ש ויברח משה מפני פרעה שהוא הסט”א זכה לעומתו לישב על הבאר שהוא דוגמא לקדושה העליונה וכמו בכלל עוה”ב מעוה”ז, וישראל מאומות, כי אלו יצוייר בלתי תרח לא הי’ אפשר לאברהם להתרומם כ”כ, וכן ישראל מאומות שאם יצוייר בלתי האומות לא הי’ ישראל אפשר לזכות לזה שזכו: וובזה פירשתי לי הענין דברי הת”כ שמעשה מצרים מקולקלין מכל האומות ומקום שישבו בו ישראל מקולקל מהכל, וישיבתן של ישראל גרמה להם, שלכאורה בלתי מובן שהרי כתיב מקום שיפול העץ שם יהו, ולהנ”ל יובן הטעם, כדי שבאמצעות רעתם וישראל ברחו ממעשיהם זכו לזה שזכו, וא”כ כל שלשה שבמדרש ריש חקת הם בסגנון אחד אברהם מתרח ישראל מאומות עוה”ב מעוה”ז: זובזה יש לפרש מ”ש וילך אברם כאשר דבר אליו ה’ וילך אתו לוט, שלכאורה תיבות כאשר דבר אליו ה’ מיותר שזה כל ענין הפרשה, אך י”ל דהנה במדרש אברהם ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה לפיכך נגדרו כל ישראל בזכותו, ויש להבין דבש”ס נדרים שאברהם המליכו הקב”ה על כל רמ”ח איברים, א”כ שוב לא הי’ כ”כ רבותא לאברהם שגדר עצמו מן הערוה, וכדברי הרמב”ן בהא דאמרו ז”ל הגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה, שזכות וחובה תלויין בחפץ ולעתיד שיתבטל הבחירה ולא יהי’ לאדם בהם חפץ לעשות דבר או הפכו שוב לא יהי’ זכות וחובה, וא”כ אברהם נמי שהמליכו הקב”ה על כל אבריו ובמדרש שהשליטו ביצרו שוב אין זה רבותא שגדר עצמו מן הערוה, ועוד שלשון גדר עצמו אינו מדוקדק, שזה שייך רק באיש שצריך גדר, אך י”ל מאחר שלוט, שהלך אתו בחברתו, הי’ להוט אחר בולמוס של עריות פגם בענין זה גם את אברהם כידוע שמחשבת הרשעים פוגמים את הצדיקים, ולפי זה י”ל שלתועלת זה סיבב השי”ת שיתרצה לוט לילך אתו, כי להוציא ממנו נשמות יקרות הי’ יכול להיות אפי’ הי’ נשאר בבית אביו, כמו מבתואל ולבן, ומחמת ענין זה עצמו לקח אותו אאע”ה אתו, כי מאחר שראה שחפצו לילך הבין שבודאי יצמח תכלית נכבד, כמו שמכלל עוה”ז, נצמח תכלית נכבד כנ”ל, ואברהם השכיל זה ממה שאמר הקב”ה אני הוא בעל העולם וכך רצוני כנ”ל, א”כ שפיר אמר הכתוב וילך אברם כאשר דבר אליו ה’ ומחמת דבר זה וילך אתו לוט: