פותקין ביבותיהם

עיקרון זה נפסק להלכה כפי שהוא מוזכר כאן. אך כמובן שלא מדובר רק ברובד המעשי של אדם שזורק את מימיו לרשות הרבים, אלא עיקרון זה קשור לדברים עמוקים יותר. שלמה המלך כבר אמר: “דאגה בלב איש יַשְׁחנה”, ודרשו: “ישִֹיחנה לאחרים”, כלומר יש צורך לדבר על הדברים שמפריעים לאדם. יש דברים שאפשר לבטא ולספר, כיוון שאדם לא יכול לשמור הכול בפנים, בבחינת ‘צינורות המקלחים שופכים וזבל’, כדברי רש”י על הגמרא, דברים שהם בבחינת ‘שופכים’ ודברים שבבחינת ‘זבל’ המפריע לאדם, נפילות או כישלונות, בעיות ותסכולים. אבל על אף שמותר להשיח אותם לאחרים, יש לאדם אחריות על הנזק שיכול להיגרם מהם, יש לתת את הדעת לא לקלקל אחרים על ידי דיבוריו, לא לגרום להם נזק רוחני על ידי כך שישמעו דברים שאינם צריכים לשמוע. אומנם מותר ‘לשפוך זבל לרשות הרבים בימות הגשמים’, אך עם אחריות מלאה לאדם ששופך לשם דברים.