גלות וגאולה מהמשנה הראשונה

המחלוקת בין התנאים היא על ההגדרה מתי זמן השכיבה שמדובר בתורה “בשכבך ובקומך”, עיין פירוש ברטנורא במקום או דברי התלמוד. מעבר לעניין זמן המצווה המתבארת כאן, צריך להעמיק בשאלת המשנה. אנחנו מדברים על המשנה הראשונה של תורה שבעל פה ששם אותה בכתב רבי יהודה הנשיא. כתיבת תורה שבעל פה תלווה את עם ישראל לאורך כל הגלות שבה הם נמצאים כבר כ-200 שנה אחרי החורבן על ידי כתיבתה על פי רבי יהודה הנשיא, וזה הדבר היחיד שילווה את עם ישראל בגלות הארוכה, היות ומרכז עם ישראל, בית המקדש נחרב, אנחנו עוברים מעם המקדש לעם של ספר. ולכן לא בכדי המשנה הראשונה מדברת על זמן קריאת שמע, שזו מצווה המדגישה באדם את האמונה בה’, כדברי דוד המלך ,להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות”, האמונה נדרשת בלילות, ומצוות קריאת שמע של לילה מאפיינת את האמונה שתידרש מעם ישראל בגלות הארוכה. השאלה הנשאלת כאן על ידי חז”ל היא על זמן הגלות, זמן ה’שכיבה’, כמה הוא זמנה ועד מתי יארוך? הככהנים הנכנסים לאכול בתרומתם הם ישראל שנחשבים כהנים בעיני אומות העולם בהם יימצאו לאורך הגלות, הם אוכלים את תרומתם כלומר מניצוצות הגלות שהם אמורים לאסוף ממנה, מתרבויות העמים, לזכך ולברר את עניני הרוח של האנושות. רבי אליעזר סובר שסוף השליש הראשון של הגלות הוא סוף זמן הגלות בכלל, ומאותו זמן, יתאפשר לעם ישראל לצאת לגאולה. זמן זה הינו סיום תפקידה של האימפריה הרומית, שתחילתה כ-100 שנים לפני חורבן הבית ונמשכה עוד כ-400 שנה. מבחינת רבי אליעזר, גלות אדום נפקסת עם נפילתה ולכן גאולת ישראל יכולה להתחיל. לדעת חכמים, זמן הגאולה הוא עד חצות, כלומר חצי מזמן ‘משיח’ :” תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח” . 1000 שנה מתוך זמן המשיח הוא זמן גלות ו-1000 שנים אחריה כבר זמן גאולה. המקובלים כך העריכו, ובכמה מקומות דיברו על כך שעם ישראל היה צריך לצאת אחרי האלף הראשון, אבל לא השכילו לעשות זאת, לא בכדי ראינו יחידים שכן עלו, כמו הרמב”ם, הרמב”ן ועוד. לאחר אלף שנים, הגלות התחילה להיות מאד קשה, עם מסעות הצלב, פוגרומים, אינקויזיציה וכו’, דבר המורה על הקטרוג עקב אי חזרת עם ישראל לארצו. לדעת רבי אליעזר, זמן הגלות הינו עד עלות השחר, שזה ימינו אנו, ובזמן הזה החושך גובר, מיד לפני הזריחה, כדברי הזוהר :” וְכֹלָּא שָׁאֲלֵי לוֹן וְאָמְרֵי מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר, אִיהוּ קַדְרוּתָא דְצַפְרָא”. ולכן דוקא בזמן זה מופיעה השואה האיומה על עם ישראל.