אין מערבין שמחה בשמחה

בש”ס מ”ק (ט’.) בעי דיליף דאין מערבין שמחה בשמחה דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה’ אלקינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום ואם איתא דמערבין שמחה בשמחה איבעי לי’ למנטר עד החג ומיעבד שבעה להכא ולהכא, ע”כ, ואף דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה ואין מעבירין על המצות, כבר תירץ כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה עפ”י דברי החכם צבי סי’ ק”ו דמשום מצוה מן המובחר מותר להעביר, וה”נ אם הי’ הגמר בזמן מקודש הי’ מקודש יותר, כבש”ס זבחים (צ”א.) אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני, אך עדיין צריכין למודעי, דבשלמא מצוה בלתי נמשכת ואין בה אלא שעת עשייתה לבדה בזה שייך לומר דמוטב לאחר כדי שתהי’ המצוה מן המובחר אבל מצוה נמשכת כגון בהמ”ק השראת השכינה למטה, שאיחור כל רגע ורגע היא אבידה שאינה חוזרת אין סברא כלל שיהי’ מותר לאחר, דומה למ”ש הצל”ח פסחים (ט:) דבכלי תשמיש אין שייך לומר דבר שיש לו מתירין ועד שתאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר, שהרי יכול להשתמש בה גם היום גם מחר והשימוש של היום היא אבדה שאינה חוזרת: חונראה דכאשר נסתכל בכתובים נראה דכל איחור של בנין הבית ארבע מאות ושמונים שנה הכל נסתעף מחטא העגל, ואלמלא החטא הי’ נעשה בנין הבית במוקדם האפשרי, וכמו שאמרו בשירת הים תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה’, ובזוה”ק ח”ג (רכ”א.) שהי’ ראוי להיות תיכף הבנין מעשה שמים כמ”ש פעלת אנת ולא אוחרא, והנה פעלת הוא לשון עבר שהי’ מוכן בשמים, ולזה הבנין אנו מקוים לעתיד כמ”ש בונה ירושלים ה’ איהו ולא אוחרא ועובדא דא הוי אתחזי למהוי ברישא נפקו ישראל ממצרים עיי”ש: טוהנה מצד הסברא הפשוטה יש לומר שאלמלא החטא לא היו צריכין להתעכב במדבר כלל, אלא משה הי’ נכנס אתם תיכף לא”י והי’ בהמ”ק יורד מלמעלה, כי צורך הסיבוב במדבר שהיו צריכין למיהך במדברא תקיפא אתר דשלטנו דנחש מלכו חייבא לתברא תוקפי’ וחילי’ ולכתתא לי’ ולאכפיא רישי’ דלא ישלוט כמ”ש בזוה”ק פ’ תצוה, אבל אלמלא חטאו בעגל הי’ נעשה כל התיקון ונגמר הכל, כמו לעתיד דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ולא הי’ צריכין לסבב כלל במדבר: יוהנה מבואר בכתוב שבחירת הלוים היתה מחמת החטא ואלמלא חטאו בעגל לא נתרחקו ישראל מעבודת המשכן, ויש לומר עוד דגם עשיית הדגלים במדבר לא היו צריכין מאחר שהיו נכנסין לארץ תיכף, כי כל ענין הדגלים הי’ באשר הוצרכו ללכת ולסבב במדבר לכתתא רישא דסט”א, והיו צריכין שיתקיים בהם איומה כנדגלות, או מטעמים אחרים שכתבנו בעזה”י במקומו, וע”כ לא הוזכרו הדגלים עוד בכתוב בכניסתן לארץ, משום שלא הוצרכו אלא במדבר מקום משכן הקליפה: יאונראה עוד דגם למלחמת הכנענים בא”י לא היו צריכין שהיו בורחים מאליהם כרגע מפני פחד ה’ ועמו ישראל, וכבמדרש שקצצו את כל האילנות כששמעו שישראל יצאו ממצרים ללכת לא”י, הרי שהיו כמתיאשים בעצמם, ואפי’ אחר חטא העגל איתא בספרי הובא ברש”י אלמלא שלחו המרגלים לא היו צריכין לכלי זיין, ומובן ק”ו אלמלא חטא העגל זה היו באין לארץ תיכף בלי שום מלחמה, והי’ נתקיים תיכף תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה’ מקדש ה’ כוננו ידיך, זה אחר זה במוקדם: יבוהנה נצטוו על מלאכת המשכן ממחרת יוה”כ ברדתו מן ההר עם לוחות השניים, ובכ”ה בכסליו נשלמה כל המלאכה והי’ מונח מקופל עד ניסן כבמדרש, ומצד הסברא כדי שיעמידהו בחודש הרחמים, ובמדרש איתא כדי שיעמידהו בחודש שנולד בו יצחק, נמי הפירוש משום דיצחק נולד מתוך מעשה דהכנסת אורחים שהתחסד אברהם עם המלאכים, וכבר אמרנו במק”א שבאשר הי’ מדת הדין הי’ צריך דווקא שתהי’ לידתו מצד החסד, והנה ידוע שמוטב הי’ אם יכולין לעמוד במדת הדין, אבל באשר זה קשה מאוד, מה גם אחר החטא ע”כ נצרך למדת החסד, ולפ”ז מובן אלמלא חטא העגל לא הי’ המשכן מונח מקופל להמתין על חודש הרחמים: יגולפי הצעות האלה בואו חשבון מה הי’ אלמלא חטאו בעגל, והנה עשיית המשכן היתה בהמשך הזמן ממחרת יוה”כ י”א תשרי עד כ”ה כסלו שהם שני חדשים וחצי והם ע”ב ימים כנגד מילוי שם הגדול שבו נברא העולם שהמשכן הי’ בדומה לו כבמדרש, כיצד י”ט מתשרי, כ”ט ממרחשון, כ”ד מכסלו הרי ע”ב, ולפי”ז מובן, אלמלא חטאו בעגל והי’ מצוה להם על מלאכת המשכן ביום י”ז בתמוז, יום בואו עם הלוחות, [כי לא הי’ צריך להמתין עד למחרת כמו שהמתין בלוחות השניים, שאז הי’ יו”ט של יוה”כ ולא הי’ אפשר לעשות מאומה לצורך הנדבה, אבל בי”ז בתמוז בודאי לא הי’ מאחר ומחמיץ המצוה,] והי’ נשאר י”ב ימים מתמוז נ”ט ימים מאב ואלול יום אחד מתשרי הרי ע”ב, נמצא שאז הי’ נגמר המשכן באחד בתשרי, ובאשר אלמלא חטאו והיו זכאין בודאי היתה עמידת המשכן באותו יום חודש הדין, כי הי’ זוכין בו מצד הדין, ובו ביום היתה התחלת החנוכה של הנשיאין והי’ גמר החנוכה בי”ב לחודש תשרי, ובאשר לא היו צריכין עוד לכל סדר הדגלים ומינוי הלוים וגם מצד הסברא מנין נמי לא היו צריכין, שהרי הי’ מתקיים בהם אני אמרתי אלקים אתם, ובש”ס ע”ז (ה’.) אלמלא חטאו ישראל לא היו מתים, והי’ די המנין שמכסף פקודי העדה שנעשה מהם האדנים, מה גם לפי מה שכתבנו במקומו שכל הענין הי’ לצורך הסיבוב במדבר, ובודאי שיהוי מצוה לא משהינן והיו נוסעים תיכף לא”י, והנה המהלך מחורב עד קדש ברנע שהלכו אח”כ בשלשה ימים ק”ו אלמלא חטאו היו מגיעים בשלשה ימים עד מקום בהמ”ק, כי אז לא הי’ שייך קדש ברנע שהרי לא היו צריכין לערוך מלחמה כלל, ותיכף הי’ יורד להם המקדש מהשמים, וזה הי’ בט”ו בתשרי יום חג הסוכות, והי’ נתקיים המקרא בשלימות הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך, וזה מה שרצינו לבאר: ידולפי”ז מובן שענין בהמ”ק וחג הסוכות שייכים להדדי, וזה היתה הכוונה מראש, אלא שנתקלקל הענין מחמת החטא ונשתהה ארבע מאות ושמונים שנה, ומעתה מובן שהי’ שלמה המלך מחכה והולך לגמור הבית בסוכות כמו שהיתה הכוונה לולא דאין מערבין שמחה בשמחה, ע”כ הוצרך שתהי’ נגמרת גם שמחת החנוכה בחג הסוכות: טווכן יהי’ לעתיד שתתחיל החנוכה בפסח ותמשך עד סוכות לפי פירושי כת ראשונים ז”ל בחנוכה המפורשת ביחזקאל: