זכו בניו לחוט של ציצית ונעל של חליצה

דרש רבא בשכר שאמר אאע”ה אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לחוט של ציצית ונעל של חליצה, נראה לפרש דהנה אאע”ה שלא רצה לקבל מרכוש סדום אף שמהדין הי’ שלו כדין המציל מן הנהר ומן הגייס שאין ביד הבעלים להציל מ”מ אברהם שאיחה את כל באי העולם הי’ עושה בעצמו שמירה יתירה, לבל יתחבר נמי כחות שאינם ראויים, וזה הרמז אם מחוט שחוט הוא מיוחד לתפירה שהוא ענין חיבור שני חתיכות, ע”כ רמז בלשון אם מחוט שאינו רוצה בחיבור שאינו ראוי לו, כי הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וכמו הבעלים שהם אנשי סדום הי’ תכלית חלקי הרע כן נמי רכושם ומגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה, אף שנטהרו בבואם לרשותו, מחמת תוספות שמירה לא רצה ללוקחם, ע”כ זכו בניו לחוט של ציצית, שידוע שציצית הם אור המקיף והם שמירה לאדם שלא יאחוז בו כחות החיצונים, מה גם תכלת שמסמא עיני החיצונים כידוע, וזהו הענין שבש”ס מנחות באו ד’ ציציותיו וטפחו לו על פניו: טווכן נמי י”ל בענין נעל של חליצה דהנה בס’ נזה”ק מכ”ק המגיד זצללה”ה מקאזניץ על הזוה”ק בהא דמזהיר הזוה”ק שלא ליקח אלמנה דרוחא שביק בה בעלה מקטרגא לי’, הגיד דהיינו תוך י”ב חודש שהנשמה עולה ויורדת אבל אחר יב”ח שהנשמה עולה ואינה יורדת נראה שאין חשש עכ”ד, ומ”מ אם אין לו בנים והיא שומרת יבם איננו מועיל י”ב חודש ואסורה לשוק לעולם בלי יבום וחליצה, נראה הטעם דאם לא נשאר לו בנים לא ירית דוכתא לעילא כבזוה”ק ע”כ נשאר עדיין קשור בה, משא”כ כשנשאר לו בנים דירית דוכתא והנשמה עולה לדוכתא ואינה יורדת שוב גם האי רוחא דשביק בגווה נמשך עם עיקר הנפש ועולה מתוכה למעלה כמו שטבע החלק להמשך אחר הכלל, היפוך מאם לא ירית דוכתא שעיקר הנפש נמשך אחר רוחא דשביק לה בגווה ושניהם נאחזים בה, וע”ז באה מצוות חליצה לטובת המת שיהי’ לו דוכתא לעילא, וממילא הוא מותרת לשוק, ונראה שגם רוחא דשביק בה בעלה נמי עולה מתוכה להדבק עם עיקר הנפש, ובזה הנני מבין מה שהגיד לי ביחוד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה בהא דמזהיר הזוה”ק שלא ליקח אלמנה דבחליצה אין לחוש עכ”ד, דמה”ט הוא, ולפי האמור יובן שייכות הא דועד שרוך נעל למצוות חליצה, דכמו שלא רצה אברהם שדברים שאינם ראוים יתחברו ויקנו מקום אצלו, זכה לעומתו שהנפשות טהורות מזרעו אף שלא ירתי דוכתא בזכותו ינתן להם מקום ע”י מצוות חליצה: