באור

משתפים בפנימיות התורה

והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב”ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל

סנהדרין לט י

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 147

נלקח מספר: אורות יהודה

אדם הראשון שמח בתורתו והתעצב בדורותיו. בתורתו ראה את רבי עקיבא בדורותיו ראה את עשרת הרוגי מלכות

הבן איש חי בספרו “בן יהוידע” מסביר שאומנם על חטא מכירת יוסף כבר הזדככו ישראל במצרים, אבל זה על עצם המעשה. על המחשבה של המכירה ישראל הזדככו בגלות יוון. “ויתנכלו אותו להמיתו” – זו המחשבה. אבל מה קשורה גלות יוון למכירתו של יוסף, ושעל זה מצטער אדם הראשון? נראה לומר שהראייה החלקית, ההפרדתית, שגרמה לבני ישראל למכור את יוסף היא זו שגרמה לחושך של יוון. הפירוד בתוך עם ישראל גרם לפירוד בגלות יוון. “וחושך על פני תהום” – זה בדיוק הפוך מהראייה האחדותית שממנה ניתן לראות נכון את הגיוון במציאות. האחים אינם יכולים לקבל את כתונת הפסים של יוסף, את היחס המיוחד שלו הוא זוכה. הם רואים אותו כיוצא מן הכלל. הם אינם יכולים לסבול את השוני, שה’ מתגלה באופן אחר, יש ‘עלמא דאתכסיא’ – בניה של לאה – המתנכלים ל’עלמא דאתגליא’ – יוסף – מבניה של רחל. לעומת זאת, התורה מלמדת את האדם “ואהבת לרעך כמוך, אני ה'”, כלומר ה’ מסתתר בכל אדם. כל המציאות היא אחדות ה’. הנציב מדבר על כך ארוכות בהקדמתו לספר בראשית. ועל זה שמח אדם הראשון – על כך שרבי עקיבא, המגלה תורה שבעל פה, שם דגש על אחדות ישראל דרך מצוות ואהבת לרעך – ‘זה כלל גדול בתורה’! כל תורתו היא אחדות אחת גדולה. יוון מייצגת את הניגודיות של ערכי האחדות, את החלוקה בכל דבר, את הראייה שמפרקת הכול להבנה על פי חלקי השכל בלבד. לדוגמה: הסתכלות על הרוח או על העננים – שתי תופעות רוחניות בעלות חוויה של כוח אלוקי. היום, על ידי המדע, איבדנו את החוויה הרוחנית של הדבר, ועברנו רק לשכל. במקום לחוות רוחניות, לחוש את הדבר, ומתוך זה להסתכל על העומק שלו ולראות במוחש את הגילוי האלוקי שבו, אנחנו מנתחים את תופעת הטבע שלו. עברנו מ-“מה” ל-“איך”. מנתחים הכול בצורה טכנית. זהו גם חטא הנחש שהפריד בין ה-“מה” ל-“איך”. האדם היה קורא שמות לחיות, מגדיר מהויות. והנחש הולך ערום – חכם (ערום – מלשון ערמומיות). הוא יכול לעזור לאדם לפתח את העולם, לעסוק ב-“מה”, אך במקום זה עוסק ב-“איך”. במקום שהאדם ישתמש בנחש כדי לרומם את העולם, הנחש משתמש באדם כדי להוריד אותו לחומריות ולהטביע אותו בטבע. וזה סוד אמצע אותיות התורה, “הולך על גחון” – וא”ו ד”גחון”, חציין של אותיות של ס”ת, וא”ו החיבור, השיתוף, המחברת בין הכול, הראייה האחדותית שה’ אחד ושמו אחד, דווקא מתיאור חיה ההולכת על גחון כנחש! האקדמיה מנסה לחלק, לנתח, להפריד בכל הערכים. אין לה ראייה אחדותית על המציאות, היות שהיא תולדה של הפילוסופיה שמתחילה במוח האדם המופרד והחלקי, והיא אינה מתחילה בגילוי אלוקי אחדותי.