באור

משתפים בפנימיות התורה

אֲמַר: הוֹאִיל וְאִתְעֲבִיד לִי נִיסָּא בְּהַאי קְרָא, דָּרֵישְׁנָא לֵיהּ: ״לְךָ ה׳ הַגְּדֻלָּה״ — זוֹ מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר״. ״וְהַגְּבוּרָה״ — זוֹ יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה וְגוֹ׳״. ״וְהַתִּפְאֶרֶת״ — זוֹ חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁעָמְדוּ לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד וְגוֹ׳״. ״וְהַנֵּצַח״ — זוֹ מַפַּלְתָּהּ שֶׁל רוֹמִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְגוֹ׳״. ״וְהַהוֹד״ — זוֹ מִלְחֶמֶת נַחֲלֵי אַרְנוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה׳ אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְגוֹ׳״. ״כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ״ — זוֹ מִלְחֶמֶת סִיסְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם וְגוֹ׳״. ״לְךָ ה׳ הַמַּמְלָכָה״ — זוֹ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ״. ״וְהַמִּתְנַשֵּׂא״ — זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל״. ״לְכֹל לְרֹאשׁ״ — אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ רֵישׁ גַּרְגִּיתָא מִן שְׁמַיָּא מַנּוּ לֵיהּ.

ברכות נח טז

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 33

נלקח מספר: שם משמואל

ההוד זה מלחמת נחלי ארנון

(שם משמואל על חנוכה) בש”ס ברכות לך ה’ הגדולה והגבורה וגו’ וההוד זה מלחמת נחלי ארנון, ודקדק כ”ק אבי אדמו”ר זצללה”ה שמדת ההוד הוא כשהשי”ת עוזר לאדם ומושיעו אף שהאדם עצמו אינו יודע, וכענין אין בעל הנס מכיר בנסו, וכמו שפירשו בפסוק לעושה נפלאות גדולות לבדו, היינו שאין מכיר בהם אלא הוא יתברך לבדו, כמו בנסי נחלי ארנון שישראל לא היו יודעין שהאמוריים הי’ נחבאים במערות שבין ההרים והנס שנעשה להם עד אח”כ שהבאר הודיעם עכת”ד, ויש לפרש הדברים כי באם האדם יודע מהצרה מקודם ומתפלל להשי”ת שיצילו, הרי יש להאדם חלק בהצלה, שהרי באה ע”י התעוררותו ואפי’ כשאינו יכול להתפלל, בזה לבד שמיצר שכינה מה אומרת קלני מראשי נחשב נמי שיש לו קצת חלק בהישועה שהרי במה שהי’ מיצר הי’ סיבה להישועה, אבל כשלא ידע כלל מהצרה א”כ לא הי’ שום סיבה להישועה אלא הקב”ה לבדו ע”ז יש להודות להשי”ת ביותר, ובתקה”ז תיקון י”ג שהוד הוא הודאה מלשון הודו לה’ כי טוב, והרי לאה שאמרה הפעם אודה את ה’ שפירש”י שנטלתי יותר מחלקי יוצדק בו לשון הודאה, מה גם שאיננו שום סיבה לזה: