סוֹמֵא — פּוֹרֵס אֶת שְׁמַע וּמְתַרְגֵּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו — אֵינוֹ פּוֹרֵס עַל שְׁמַע.
מגילה כד יג
האם סומא יכול לברך על המאורות
חוץ מהעניין בפשט – האם סומא נהנה מהמאורות או לא, מדברת הגמרא על האדם בכללותו כלפי ההשגחה. ‘והיית ממשש בצהריים כאשר ימשש העיוור באפלה’, זוהי קללה על הגלות, שאז הסתר הפנים גדול יותר. המעשה של רבי יוסי מדבר על כך שבזמן הגלות, לולא האבוקה – היא השכינה, ולולא התורה, שהיא מצילה מן הפחתין, הגומות, הבורות, הקוצים והברקנים, שהם כל מיני סוגים של רעות, היינו נאבדים ח”ו לגמרי.