באור

משתפים בפנימיות התורה

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה’ (בראשית ו, ח), כְּתִיב (איוב כב, ל): יְמַלֵּט אִי נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אִינוֹנִיתָא אוּנְקִיָא אַחַת הָיְתָה בְּיַד נֹחַ, אִם כֵּן לָמָּה נִמְלַט, אֶלָּא בְּבֹר כַּפֶּיךָ אַתְיָא כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם וְנֹחַ, אֲפִלּוּ נֹחַ שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן לֹא הָיָה כְּדַאי אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינֵי ה’, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה’.

בראשית רבה כט א

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 72

נלקח מספר: שם משמואל

ונח מצא חן

במדרש פרשה כ”ט ונח מצא חן בעיני ה’ כתיב ימלט אי נקי ונמלט בבור כפיך א”ר חנינא אינוניתא אונקיא אחת היתה ביד נח א”כ למה נמלט אלא בבור כפיך אתיא כי הא דאמר רבי אבא כי נחמתי כי עשיתים ונח אפי’ נח שנשתייר מהם לא הי’ כדאי אלא שמצא חן בעיני ה’: יזויש להבין וכי ח”ו משא פנים יש בדבר, ואם כדי להעמיד שארית עולם, אינו שייך לומר שהוא מצא חן אלא קיום העולם עשה זאת, ויותר הי’ צודק לומר שמצא חסד אעפ”י שאינו כדאי, אבל מציאת חן בעיני ה’ ואינו כדאי הוא שני הפכים בנושא אחד, כי אם אינו כדאי אי אפשר שיהי’ נושא חן בעיני ה’, כי נשיאת חן בעיני ה’ הוא רק מחמת כושר המעשים, ולא מחמת דבר אחר, ועוד כי התורה העידה עליו שהי’ צדיק תמים, והיתכן לומר שלא הי’ כדאי: יחונראה דהנה בשמות רבה שלהי פרשה מ”ה בפסוק וחנותי את אשר אחון באותה שעה הראה לו הקב”ה את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנים לצדיקים, והוא אומר האוצר הזה של מי הוא, של מגדלי יתומים, וכל אוצר וא צר, ואח”כ ראה אוצר גדול אמר האוצר הזה של מי הוא, אמר לו מי שיש לו אני נותן לו משכרו ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה שנאמר וחניתי את אשר אחון וכו’ ודקדק כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה למה יגיע מזה לא צר גדול ממי שיש לו משכרו, והגיד הפי’ מי שאין לו, היינו שיודע שאין לו כלום, בשביל זה מגיע לו מאוצר גדול, עכ”ד, ויש להוסיף בה דברים, דודאי לאיש כמוני איננו רבותא כ”כ לידע שאין לו כלום, כי לא יתכן לאיש בר דעת שיחשוב שיצא ידי חובתו שמגיע לו שכר, ולא יתכן שיחשוב שמגיע לו שכר אלא המוכה בסנורים ומשוגע גמור, והרבותא הוא לאיש רם המעלה כמרע”ה שלא הי’ ולא יהי’ על עפר משלו להוריד תורה מן השמים ואותות ומופתים שלא הי’ מעולם דוגמתם, ואעפי”כ ידע והשכיל שאין מגיע לו אצל בוראו כלום, וכבמדרש ר’ פרשת ואתחנן שמכל עשרה לשונות של תפילה לא נתפלל מרע”ה אלא בלשון תחנונים, א”ר יוחנן מכאן אתה למד שאין לשום ברי’ כלום אצל בוראו, וכמו שאמר שלח נא ביד תשלח שפירש הרמב”ן שכל מי שתשלח יהי’ מי שיהי’ הוא יותר הגון לשליח ממנו, זהו רבותא גדולה, ואליו ולכל הדומה לו במדה זו נאמר וחנותי את אשר אחון שמחמת שיודע שאין לו כלום אני נותן לו מאוצר גדול: יטובדוגמא זו נאמר בנח שהי’ צדיק תמים איש מרכבה ואעפי”כ לא מצא שום מעלה בעצמו, אדרבא הי’ בעיני עצמי כשאר אנשי דור המבול כבמדרש ואני כאשר עשו כן עשיתי ומה ביני לבינם אלא שגמלתני טובה ואמרת לי בוא אתה וכל ביתך אל התיבה, זהו רבותא גדולה, ובשביל זה עצמו מצא חן ונתקיים בו וחנותי את אשר אחון, ואף שלא הי’ כדאי בשביל צדקתו כי הי’ צריך לתומכו, והיינו שלהיות נעשה ראשית לכל העולם כאילו הוא התחלה לעולם וכל העולם יהי’ נקראים בני נח ולא בני אדה”ר עוד, לזה הי’ נתבקש שיהי’ צדיק מחמת עצמו כמו אברהם, כמ”ש אלה תולדות שמים וארץ בהבראם אותיות באברהם שהוא הי’ כמו התחלה לעולם כמ”ש מהר”ל בהא דאמרו ז”ל לך אני פוטר מכיבוד אב, כי לא הי’ אברהם נסמך לשום דבר, רב לא הי’ לו אב לא למדו, ובמדרש במדבר אשרי תבחר ותקרב אברהם נבחר ולא נתקרב אלא הוא קירב א”ע, אבל נח לא הי’ לו מעלה זו והי’ צריך סעד לתומכו, וא”כ איננו כדאי שיהי’ הא התחלה לעולם, אלא מחמת שלא מצא מעלה בעצמו כלל וכאילו אין לו חיות כלל, וכאשר עשו דור המבול שאבדו כל חיותם כן עשיתי, ומה ביני לבינם, ובשביל זה עצמו מצא חן בעיני ה’ מאוצר הגדול, וחידשו השי”ת כאלו היום נולד ונעשה ראשית והתחלה לעולם: