באור

משתפים בפנימיות התורה

גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. תַּנְיָא, חֲנַנְיָה אוֹמֵר: וּבַגּוֹלָה, עַד שִׁשִּׁים בַּתְּקוּפָה. אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָה.

תענית י יב

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 37

נלקח מספר: אורות יהודה

זמן שאלת גשמינם בחוץ לארץ

להלכה נפסק אכן כמו חנניה, שבחוץ לארץ שואלים אחרי שישים יום מתקופת תשרי. מה שמעניין הוא, שלא רק בבבל, אלא כל חוץ לארץ הוחזק כבבל בעניין זה, על אף שאינו דומה כלל עניינה של בבל לשאר הארצות, שהרי היא שוכנת בעמק, ואינה צריכה גשם כל כף מוקדם כמו שאר ארצות. מי שמתרעם על זה הוא הרא”ש: “ותמה אני למה אנו נוהגין כבני גולה בהא. נהי דהש”ס שלנו בבלי, מכל מקום דבר התלוי בארץ, אם בבל היתה מְצוּלַת מים ולא היו צריכות למים, כל הארצות צריכין למים במרחשון, למה נאחר השאלה עד ששים לתקופה? והדבר ידוע אם לא היה מטר יורד עד ששים לתקופה, היה הזרע אבד, ולמה לא נעשה כמשנתנו. ובפרובינצא ראיתי שהיו שואלין את הגשמים במרחשון וישר מאד בעיני.” רואים מכאן באופן מפורש שמבחינה הלכתית לא היה אמור להיות בשאר הארצות כמו בבל. גם הטור מביא את אביו, אבל ללא הועיל. לבסוף ההלכה נפסקה על ידי רוב הראשונים, וכך גם נפסק בשולחן ערוך ששואלים גשמים שישים יום אחרי התקופה. מה שדורש ביאור פנימי לסיבה – למה נפסק כך. בבל היא מקום הבלבול, הכול בלול בה, מקומה של בקעת דורא, היכן שבנו את מגדל בבל. אומנם עם ישראל גלה לשם, והיה צריך להאיר שם את ניצוצות הקדושה, אך בסופו של דבר המקום נשאר טמא בטומאת ארץ העמים. חוץ לארץ בכלל הוא מקום טמא, מקום שבו השגחת ה’ נסתרת, שהטבע מסתיר את נוכחות ה’, בניגוד לארץ ישראל שכל כולה נשמת ישראל, ואפשר לחשוף את גילוי ה’ בה באופן טבעי. לכן צריך להבין שהטעם שניתן על כך שבבל ‘מצולת מים’ ואינה צריכה לגשם, זהו טעם בפשט, אבל בעומק העניין, מדובר במקום שהוא הפוך לארץ ישראל, שבה נאמר “למטר השמים תשתה מים”, ו”עיני ה’ אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה”, כלומר בארץ ישראל קיים הרצון האלוקי לקשר עם ה’ דרך הגשם, לזיווג בין שמים וארץ דרך מעשיהם של ישראל. לעומת זאת, קללתו של עשו ומלכות אדום היא “משמני הארץ יהיה מושבך”, ארצות שאין האדם צריך להתפלל עליהם לגשם, בין צדיק בין רשע, שזו קללה גדולה, של חוסר צורך לקשר עם ה’ דרך התפילה. לכן בחוץ לארץ התפילה לגשם מתאחרת שישים יום, שזה מספר משמעותי של עיכוב, הגרים שם נתונים לדרכי הטבע, וזו הסיבה לכך שכל חוץ לארץ מאחרת לתאריך זה. לעומת ארץ ישראל שבה שואלים גשמים ב-ז’ במרחשוון, שהוא תאריך בלוח העברי, המעיד על הסתכלות עברית, יהודית, על הצורך בגשם מאת ה’.