כל זמן שבניך עסוקים בשתים

במדרש והנה תנור עשן ולפיד אש שמעון בר אבא בשם ר’ יוחנן אמר ארבעה דברים הראה לו גיהנם ומלכיות ומתן תורה ובהמ”ק אמר לו כל זמן שבניך עסוקים בשתים הם נצולים משתים פירשו משתים הם נידונים בשתים אמר במה אתה רוצה שירדו בניך בגיהנם או במלכיות רב חנינא בר פפא אמר אברהם בירר לו את המלכיות וכו’, ויש לדקדק דכשפרשו משתים הם נידונים בשתים ומה זה שאמר לו במה אתה רוצה וכו’ עד שבירר לו וכו’ הלא בשתים צריכין לידון, ונראה משום דהבטחה הוא לישראל כי לא תשכח מפי זרעו, ולעולם לא תפסוק תורה מישראל, ואפי’ בגלות וחורבן בית ראשון הי’ החרש והמסגר ואכה”ג, ובחורבן בית שני הי’ ר’ יוחנן בן זכאי ותלמידיו ורוב חכמי המשנה וכל המשניות ושני התלמודים כולם נסדרו בזמן הגלות, ומוכרח שלא תפסוק תורה מישראל דבזכותן העולם עומד, ובמדר”ת פ’ נח פיסקא ג’ הוא מאריך בזה ומסיק דעד ימות המשיח לא תפסוק תורה שבע”פ מישראל, וא”כ לא שייך לומר שהשאלה ששאל לו הקב”ה הי’ על פרישה מהתורה, אלא ודאי על פרישה מביהמ”ק דהיינו עבודת הקרבנות קאי, שזה איננו תלוי בעדת הסנהדרין וגדולי התורה, אלא בהמלך ויתר המנהיגים וכמה שמצינו בבית ראשון בימי כמה מלכים רשעים כמפורסם בספר מלכים ודה”י, אך עדיין איננו מיושב דבש”ס מגילה אמר ר’ אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ וכתיב ויאמר במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב”ה רבש”ע שמא חס ושלום ישראל חוטאין לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, אמר לו לאו אמר לפניו רבש”ע במה אדע אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגו’ אמר לפניו רבש”ע תינח בזמן שביהמ”ק קיים בזמן שאין בהמ”ק קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר הקרבנות כ”ז שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם, וא”כ בודאי כל ישראל הכשרים והסנהדרין וגדולי התורה בודאי לא פסקו מלקרות בסדר הקרבנות וא”כ איך אמר פירשו משתים, שהרי לעולם לא פסקו מישראל לא תורה ולא קרבנות: כבאך נראה עפי”מ שהגדנו במק”א בדברי המדרש שמיכאל מקריב בכל יום כבשים של אש לתמידין על המזבח של מעלה ופירשנו דמהתלהבות של ישראל לאביהן שבשמים כשקורין סדר הקרבנות רשפי’ רשפי אש שלהבתי’ מזה נעשה למעלה כבשים של אש והיינו במה דאמר הש”ס דכשקורין בסדר הקרבנות מעלה אני עליהם כאילו הקריבו קרבן מה”ט הוא שמהקריאה נתהוה ההקרבה למעלה, ולפי”ז יתכן שח”ו בזמן מן הזמנים לרגלי סיבות שונות מתקרר מעט האהבה מכלל ההמון ישראל ושוב אין כאן קרבן כלל, ואפי’ תימא שלא פסקו מישראל שלשים צדיקים כאאע”ה וכמה וכמה גדולי התורה וצדיקים אשר לבם עוד רד עם אל, ומ”מ זה לא מועיל כי אין קרבן ציבור בא משל יחיד, וא”כ ענין סדר הקרבנות תלוי ברוב ישראל דאל”ה כיחידין דמיא וכמו הדין בפסח הבא בטומאה דתלוי ברוב הקהל ואינו דומה לתורה שתלוי לעילם בעיני העדה וכאשר חלילה יתקרר ופ”ו שחשוב כאלו פירשו מבהמ”ק לזה שאל השי”ת לאברהם במה רוצה שישתעבדו בניו בגיהנם או במלכיות ונברר המלכיות: כגולפי האמור יובן הכתוב בתוכחה שבמשנה תורה תחת אשר לא עבדת את ה’ אלקיך בשמחה ובטוב לבב וגו’ שהכל תמהו למה בשביל העדר השמחה שאין בזה לא כריתות ולא מיתת ב”ד יגדל כ”כ העונש ולהנ”ל הרי התשובה מבואר שבהעדר השמחה הכל נעשה בקרירת רוח נמצא שאין כאן קרבנות והו”ל פירשו כנ”ל מבהמ”ק ונברר שעבוד מלכיות: כדוממוצא הדברים שכל הגליות והשעבודין תלוי בענין זה שכל כמה שישראל היו בקרירות באותה מדה נמשך עול הגלות והשעבוד, ובעוד הי’ בישראל הרבה חסידים עובדי ה’ בהתלהבות גדולה לא הי’ אפשר להשיעבוד כ”כ להתפשט ולא הי’ ישראל עובדים… וכמו בכלל בודאי כן הוא בפרט שזהו הדרך להצלה: כהובמה שאמרנו יתישב לנו עוד מה שכבר דקדקנו בפרשת ברית בין הבתרים עגלה משולשת וגו’ מביא רש”י כל המוספין חוץ משל שבת, ולמה, אך להנ”ל י”ל דהנה הזכרת הקרבנות הכא לאו לגופי’ נאמר אלא לצורך פרשת הגלות שהרי כאשר כרת ה’ את אברם ברית שייר במתנתו גלות מצרים כמ”ש הרמב”ן ובודאי כן הוא כל הגליות שכולם רמוזים בפרשה במ”ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי שפירש”י שמרבה ארבע מלכיות ששעבדו את ישראל, ושעבוד מלכיות בא מהעדר הקרבנות ע”כ נזכרים ונרמזים הקרבנות במקום הזה, אך התינח בשאר הקרבנות שחשובים נעדרים כאשר ישראל הם ח”ו בהתקררות אבל קרבן שבת שכל ישראל יש להם התעוררות בצד מה ביום השבת ואפי’ ע”ה אימת שבת עליו, וצד השוה שבהן שבכל ישראל הלב דופק ומתקיים ומעי המו עלי, ע”כ קרבן שבת לעולם בלתי נעדר כלל ואין מטעם הפרשה להזכירו: