באור

משתפים בפנימיות התורה

כׇּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃ {פ}

שמות יב כ

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 103

נלקח מספר: אורות יהודה

כל מחמצת לא תאכלו- מהות החמץ

התורה מצווה על אכילת מצה בזמן פסח. לא בכדי בזמן הזה. פסח הרי הוא חג האביב. אחרי הסתיו והחורף שבהם נרדמה כל הבריאה, הצומח והחי, ובאופן פנימי גם האדם, בא האביב ומקיים בבריאה ‘תחיית המתים’ של ממש. כל הבריאה מקבלת כוחות חדשים, יש פיצוץ של עוצמות בטבע, הכול פורח וחוזר לשיא החיים באופן פתאומי ומוחלט. גם האדם שמחובר לעצמו מרגיש את ההתחדשות, את הצורך בהתחדשות, בסידור, ניקיון, קנייה, ארגון מחדש של הבית וכו’. יחד עם זאת, ישנה נטייה מסוכנת מאוד, נטייה לשעבוד החומר על האדם והתפוצצות היצרים, בעקבות ההתעסקות בחומר ובטבע. לכן באה התורה לצוות על האדם על אכילת לחם מיוחד שבכוחו ריפוי האדם, הרגעת היצרים, הלוא היא המצה. היא פשוטה, ללא תוספות וללא זמן, לכן הזוהר[1] קורה למצה “נהמא דאסוותא”, לחם הרפואה, כי מהותו לרפא את האדם מיצריו ולתת לו כוחות מחודשים להיות בן חורין באופן נפשי, לא משועבד לחומר.