וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ (איוב יט, כו), אָמַר אַבְרָהָם אַחַר שֶׁמַּלְתִּי עַצְמִי הַרְבֵּה גֵּרִים בָּאוּ לְהִדָּבֵק בְּזֹאת הַבְּרִית. וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ, אִילוּלֵי שֶׁעָשִׂיתִי כֵן מֵהֵיכָן הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עָלַי, וַיֵּרָא אֵלָיו ה’:
בראשית רבה מח ב
אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק בזאת הברית
במד”ר ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוקי אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק בזאת הברית, ומבשרי אחזה אלו”ד אלולי שעשיתי כן מהיכן הי’ הקב”ה נגלה עלי וירא אליו ה’ ע”כ, ויש להבין הלוא לקמן במד”ר אמר עד שלא מלתי הי’ העוברים והשבים באים אצלי תאמר משמלתי אינן באין אצלי [כ”ה גירסת המ”כ] הרי שמקודם לכן הי’ יותר מחובר עם אנשי דורו ונקל הי’ לגרים לדבק בו אז מלאחר המילה שנעשה נבדל מהם גם בצורת גופו, ועוד שבפשיטות יותר נקל לגר להתגייר באם לא הי’ צריך מילה, שעלי’ נאמר כי עליך הרגנו כל היום שפירש”י שכמה מתים עלי’ הרי שהוא ענין מסירת הנפש ויסורים קשים, וגם בהלשון מהיכן הי’ הקב”ה נגלה משמע שיש שני צדדים מצד זה או מצד זה, יוצדק הלשון מהיכן, אבל בשלילה לא יוצדק לשון מהיכן, ועוד הרי כבר כתיב וירא ה’ אל אברהם לה’ הנראה אליו, וכבר עמדו בזה כל המפרשים: