הואיל והזכירו ספר בשבחו

נח איש צדיק, ברש”י הואיל והזכירו סיפר בשבחו שנאמר זכר צדיק לברכה עכ”ל ויש להבין מה ענין ספר בשבחו לברכה ואולי זה הוא ברכה שיהי’ צדיק משפיע אחיד בשמיא וארעא, היינו שלא יכלו לו אנשי דורו לפגמו במחשבותם הרעים והוא שבח וברכה כאחד וע”כ בא בלשון הבינוני שמשמעו הי’ ויהי’ ולא נאמר הי’ צדיק שהי’ במשמע שרק אז הי’ צדיק אבל לא לבתר, וע”כ בשבח תמים שהוא שבח בפ”ע כמו שכתבנו בדיבור הקדום כתיב תמים הי’ בדורותיו שמשמע הי’ ולא לבתר שתמים משמע גם בגוף כמ”ש מלת תמים גם גבי קרבן, וע”כ דרשינן מיני’ בש”ס ע”ז דלאו טריפה הוה ושלימות הגוף באמת נעדר ממנו אח”כ שע”י שהתגל בתוך אהלו י”א סירסו וי”א רבעו ועוד שהכישו ארי ושברו, ויש סיוע לזה מנגינות הטעם שמלת צדיק מוטעם במפסיק ואינו נסמך לתיבות תמים הי’ בדורותיו והוא שבח אחר, ועיין רמב”ן, לפי פירושו הי’ צריך להטעים מלת צדיק במשרת ותמים במפסיק ואלו הי’ מוטעם כן, הי’ מלת הי’ קאי על כל השבחים גם על איש צדיק, והי’ במשמע שגם צדיק הי’ אז אבל לא לבתר, ולא הי’ בו ברכה על להבא, אבל באשר מוטעם צדיק במפסיק א”כ לא קאי מלת הי’ על צדיק כלל, מפני שצדיק הוא כולל שבח וברכה גם על להבא: