וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. (קהלת ז, יט): הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר, מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אֶחָד אֶלָּא עִמָּךְ, וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ.
בראשית רבה לט ד
החכמה תעוז לחכם
וידבר אלקים אל נח לאמר, ובמדרש החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר הי’ בעיר שעשרה דורות מאדם עד נח ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך, פי’ אף שדיבר לאדם וקין מ”מ בכולם לא נאמר לשון דיבור, וזה הוא וידבר הראשון שבתורה ויובן עפ”י מה שהגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה בהפרש שבין דיבור לאמירה שאמירה מורה על עצם המאמר, ודיבור על צירוף המדבר והנדבר עמו, וע”כ במשה כל מ’ שנה שהי’ ישראל נזופין בעון המרגלים לא נאמר אלא ויאמר כאמרם ז”ל כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, והיינו הך דהכא שנח ביציאתו מן התיבה טהור וצדיק כאמרם ז”ל תיבתך מטהרת אותך זכה לחיבור מה שלא הי’ איש עומד במצב כזה מיום ברא ה’ אדם על האדמה, כי אפי’ אדה”ר קודם החטא, כל המדריגות שהי’ לו רק מתולדתו ולא מפרי מעשיו ונח קודם המבול נמי הי’ עליו קשיות שהרי הוצרך לטהרת התיבה כנ”ל: