וְנִגְּשָׁ֨ה יְבִמְתּ֣וֹ אֵלָיו֮ לְעֵינֵ֣י הַזְּקֵנִים֒ וְחָלְצָ֤ה נַעֲלוֹ֙ מֵעַ֣ל רַגְל֔וֹ וְיָרְקָ֖ה בְּפָנָ֑יו וְעָֽנְתָה֙ וְאָ֣מְרָ֔ה כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִבְנֶ֖ה אֶת־בֵּ֥ית אָחִֽיו׃
דברים כה ט
ענין נעל החליצה
וכן יש לפרש ענין נעל של חליצה דהנה בזוה”ק מי שאינו מניח בנים אינו נכנס לפרגודא דמלכא, והטעם י”ל כי אדם שהוא בדוגמא העליונה צריך שיהי’ נצחי כדוגמא העליונה גם בהאי עלמא, ובמה שמניח זרע אחריו בזה הוא נצחיותו גם בהאי עלמא כמו שאנו אומרים והתקין לו ממנו בנין עדי עד, וכאשר אינו מניח זרע במקומו נשאר נקשר בזה העולם שהרי הוא נצחי גם בזה העולם, וידוע בזוה”ק דמאן דאית בי’ מדא דהאי עלמא לא עייל לתמן וכאשר יבמה יבוא עלי’ והי’ הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ועי”ז נשאר נצחיותו גם בזה העולם ושוב אין נשמתו נקשרת בעוה”ז, וכאשר לא יחפוץ באה מצוות חליצה בחמלת ה’ עליו, והיינו כי נעל הוא דבר ממוצע בין האדם לארץ שדורס עלי’, והוא רמז לממוצע וקשר שבין עליונים ותחתונים, והוא הענין שאמרו ז”ל חנוך תופר מנעלים הי’ ועל כל תפירה ותפירה הי’ מיחד שם שמים ובזה שהוא חולצת הנעל היא מבטלת את הקישור של נפש המת מזה העולם, ועי”ז ביכולת נפש המת לעלות למעלה אל מקומה שואף זורח הוא שם: