באור

משתפים בפנימיות התורה

אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״בַּמֶּה אֵדַע״? אָמַר לוֹ: ״קְחָה לִי עֶגְלָה מְשׁוּלֶּשֶׁת וְגוֹ׳״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּינַח בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים. בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אָמַר לוֹ: כְּבָר תִּקַּנְתִּי לָהֶם סֵדֶר קׇרְבָּנוֹת, כׇּל זְמַן שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶן כְּאִילּוּ מַקְרִיבִין לְפָנַי קׇרְבָּן, וּמוֹחֵל אֲנִי עַל כׇּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם.

מגילה לב ה

ביאור הפסוק מאת

חוני

כמות קריאות ביאור 32

נלקח מספר: שם משמואל

כבר התקנתי סדר הקרבנות

אך עדיין צריכין למודעי, שבש”ס מגילה שהבטיח הקב”ה לאברהם כבר התקנתי סדר הקרבנות בזמן שהן קורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני, אך י”ל הטעם דקריאה מועיל כאלו הקריבו בפועל משום דבמדרשים שמיכאל מקריב בכל יום כבשים של אש וכבר פרשנו דמאש התלהבות שקורין ישראל פרשת הקרבנות וחביל גופייהו מזה עצמו נעשה למעלה כבשים של אש ומיכאל מקריבם, וזה יתכן שע”י קרירת רוח שנתהוה בישראל ח”ו ואינם קורין הפרשיות בהתלהבות כ”כ אינו מספיק שיעשה מהם למעלה בפועל כבשים של אש, ואף שת”ל לא אלמן ישראל מאנשים צדיקים ולא פחות עלמא משלשים צדיקים וכו’ מ”מ הם בפני עצמם ואין כלל העולם דבוקים ונגררים אבתרייהו וכיחידים דמיא ואין קרבנות הציבור באין משל יחיד: יחולפי האמור יש לפרש הא דאברהם בירר לו את המלכיות אף שבפשיטות נמי מובן כמ”ש הרמב”ן דכל יסורי איוב רח”ל אינם קשים כ”כ כמו גיהנם שעה אחת ביד מלאכי משחית, י”ל בזה שעוד דברים בגו, עפ”י מה שהגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה, בהא דכתיב וישלחהו מעמק חברון, דפירש”י מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבר בחברון, ופירש הוא זצ”ל היות ידוע דדבר שאדם רגיל בו ואינו דבר חידוש אין אדם מתפעל בו כ”כ כמדבר שהוא של חידוש, והנה אאע”ה שהי’ מגודל בבית תרח בחושך ואפילה שקוע בטנופי דהאי עלמא והוא זכה להפרד מהם ולהגיע למעלות רמות ונשאות כ”כ הי’ החביבות אצלו כל הגה והגה של קדושה עד לאחת כי הי’ אצלו זה דבר של חידוש ויתרון האור מתוך החושך וחשש אולי זרעו אחריו שיהי’ מגודלים על ברכי הקדושה ולא יהי’ זה אצלם לדבר של חידוש אולי יתקרר מעט האהבה והחביבות ע”כ הי’ עצה עמוקה שלו שירדו בגלות ואז ירגישו ביותר ההפרש בין האור להחושך ויתעורר ויתגדל האהבה וכשיגאלו יהי’ האהבה והחביבות עד מרום קצו עכ”ד, ויש להוסיף ולומר שלאו דווקא אחר שיגאלו אלא אף בעודם בגלות נמי וכמפורש בתהלים מ”ב שבמדרש שיר השירים צדיקים העמידו לי בחרבנם יותר מישובם עיי”ש, ומעתה מובן שלעומת שאמר הקב”ה מה אתה רוצה שישתעבדו בניך, שהוא מחמת קרירת רוח והעדר התלהבות בקריאת פרשיות קרבנות השיב אברהם שבורר לו המלכיות שזה עצמו הוא העצה העמוקה שלו, כנ”ל: