הַשְׁקִ֩יפָה֩ מִמְּע֨וֹן קׇדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ {ס}
דברים כו טו
השקיפה ממעון קדשיך
רש”י בראשית יט, טז “וישקיפו” – כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו) שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים לא מובן, למה רש”י בספר דברים, כאשר התורה מדברת על אחד המצבים היותר משמחים של האדם, מזכיר לנו מדת רוגז? למה בכלל יש רוגז על עם ישראל לפני המעשרות? מהיכן הרוגז? ומה הקשר עם סדום ששם יש מידת הדין ברורה ומוחלטת עליהם?! אלא שהעניין הוא שברגע שאדם אוסף את תבואתו, קוצר את פירותיו, אוטומטית זה מביא למידת הדין עליו. כלומר, זה מביא לבדיקה על האדם האם מגיע לו בכלל לקבל את כל הטוב הזה! זו בעצם מתנת חינם, והחינם הזה מביא דין. ולכן, כשאדם מעשר את פירותיו, מביא את המעשר שני לבית המקדש, מודה על הטוב, מבין שהכל בא מאת ה’ ובעיקר מחלק את חלקם לעניים, הוא שותף במעשה הבריאה עם ה’, ורק אז, מידת הדין הופכת לרחמים. רק באופן כזה, האדם ראוי לקבל את הטוב.