ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין פירש”י רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו, וכ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה דיקדק למה לא רמז לו על עיקר הקרבנות שהם מבע”ח, ותירץ בכמי אנפי, ולדידי יש עוד לתרץ ולומר דהנה ברש”י שהברית בין הבתרים הי’ בהיות אברם בן ע’ שנה וא”כ ברית בין הבתרים קודם למעשה זו, והנה בברית בין הבתרים פירש”י שעגלה משולשת עז משולשת איל משולש תור וגוזל רמז על ענין קרבנות, וא”כ כבר נתבשר אברהם מהש”י בעצמו, ולא הי’ צריך לרמז ובשורת מלכי צדק, אך במדרש ויקח לו את כל אלה רשב”י אומר כל הכפרות הראה לו עשירית האיפה לא הראה לו ורבנן אמרו אף עשירית האיפה נמי הראה לו נאמר כאן ויקח לו את כל אלה ונאמר להלן והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה, א”כ אף במנחות יקשה למה נצרך לרמז של מלכי צדק, אך כבר אמרנו במק”א שאין הכוונה על כלל מנחות הנעשה עם שמן ולבונה אלא על עשירית האיפה של מנחת חוטא שהיא בלי שמן ולבונה הרומז לתורה ומצוות, והיינו שנתבשר בכפרה מחמת שבירת לב שהאדם רואה את עצמו ניעור וריק בלי תורה ומצוות, שגם ענין כפרה זו זכה בה אברהם לבניו בשביל שאמר ואנכי עפר ואפר, ואין זה ענין לכלל מנחות, וע”כ בכלל מנחות עדיין הי’ נצרך לבשורת מלכי צדק: כויש לבאר עוד יותר דהנה ענין שבישר לו מנחות ונסכים הגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה שידוע שנפש החיונית שבבע”ח יש לה מעלה לעומת נפש הצומחת שבמנחות ונסכים וע”כ נקל להגביה את נפש החיונית ע”י קרבנות מבע”ח מלהגביה את נפש הצומחת ע”י מנחות ונסכים, עכת”ד, ויש לומר דזכה אברהם לבניו שיהי’ בכוחם להגביה גם את נפש הצומחת ע”י מלחמה זו שמסר נפשו על קידוש השם כבמדרש אצא ואפיל במלחמה על קדושת שמו של מקום, והנה לא לבד את גופו הפקיע אלא גם את נפשו שהרי מדתו הי’ חסד ועזב את מדתו ולקח את מדת הרוגז והכעם חרב ומלחמה, ואף שהי’ חושש שמא יש בהם ירא שמים כבמדרש שע”ז נתבשר אח”כ אל תירא אברם, מ”מ למען יהי’ קידוש השם לא השגיח על שום דבר ומסר גם הנפש והנשמה שלו, לעומת זה זכה להיפוך שגם בחי’ התחתונות שבו דהיינו נפש הצומחת שבו יקנה מעלה רבא, וע”כ נתבשר שיהי’ ביכולתם להגביה גם את נפש הצומחת להש”י כמו שנפש הצומחות שבו הוא מוגבה ונתעלה, ומעתה יובן שענין מנחת חוטא שהכפרה הוא מחמת שבירת הלב ולא להגביה את נפש הצומחת קאתי וע”כ אינה באה בנדבה, אין לה ענין עם בשורת מלכי צדק: