כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים

הקשר בין תחילת הפסוק לסופו מוסבר באופן הבא: מסוף הפסוק – “משלחי רגל השור והחמור” לומדים לעניין נזיקין, מדובר על אלה המזיקים על ידי בהמתם – ארבעה אבות נזיקין. תחילת הפסוק, העוסק ב’זורעי על כל מים’, בא ללמדך שיש שתי מעלות שמסייעות לאדם לא להגיע לארבע אבות נזיקין כלל, והם גמילות חסדים (“זורעים”) ותלמוד תורה (“מים”). גמילות חסדים ותלמוד תורה מביאים את האדם להתעלות מעבר לנזקים, להימנע מהם מראש, ולכן אם לומד לשמה, יזכה לדברים הרבה, ביניהם שלא יצטרך להתמודד עם ארבע אבות. ולא רק זה מלמדת הגמרא, אלא שזוכה לנחלה ולתבונה, לא במשפטים של דיני ממונות, אלא על ידי ויתורים של לפנים משורת הדין יזכה “נחלת שני שבטים” – ברכה כפולה ומרובה. כך מלמד אותנו התלמוד מפסוק זה.