כל זמן שהיה העולם תהו ובהו

במדרש פ’ יו”ד ב’ רבי חמא פתח וכו’ כך כל זמן שהי’ העולם תהו ובהו לא נראית מלאכת שמים וארץ, כיון שנעקר תהו ובהו מן העולם נראית מלאכת שמים וארץ, ויצא לצורף כלי נעשו כלים הה”ד ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, משמע שעד שקידש יום של שבת לא חשיב שנעקר תהו ובהו מן העולם, ואינו מובן שבפשטות הכתוב נעקר עוד מיום ראשון, וכבר דברנו מזה: חונראה עוד לומר דהנה רש”י פי’ תהו ובהו תהו לשון תמה ושממון שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה, והנה במדרש כל ששת ימי המעשה היו שמים וארץ נמתחין והולכין ופי’ כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה שהיו מתגשמים ומתרחקים מהשורש, וע”כ המלאכים שנבראו ביום השני [וכבר פרשנו שהמלאכים שהם אמצעים להורדת השפע כ”ע מודים שנבראו ביום השני, ור’ חנינא דאמר שנבראו בחמישי משום דכתיב ועוף יעופף, הכוונה על מלאכי השיר דהלשון בשתים יעופף פירש”י ז”ל שאומרים שירה, א”כ הא דועוף יעופף דפי’ על המלאכים נמי הכוונה על מלאכי השיר] והי’ רואים התגשמיות הרוחניות יום אחר יום וגם המלאכים שנבראו ביום ה’ נמי עד כלות כל מלאכת הבריאה הי’ דומה בעיניהם זר מאוד וכמו המפזר עפרות זהב באשפה ורפש ועוד זר יותר מזה, והיו עומדין תוהין ומשתוממין על דבר הזה כי לא ידעו מראשית אחרית, שתכלית הכוונה היא על העלי’ שאח”כ ואיננו כמפזר עפרות זהב באשפה, אלא כמשל הזורע גרעין של פרי בארץ ומתרקב ומתבלה, שאין התכלית הרקבון של הגרעין אלא שיצמיח אילן עם פירות טובים, כן התגשמות של הרוחניות הוא לכוונה נכבדת מאד, ותכליתו יהי’ ניכר לעוה”ב וישמח ה’ במעשיו, וכבזוה”ק שמח לא כתיב אלא ישמח שעתיד לשמוח, אבל המלאכים לא ידעו מזה והי’ בעיניהם תהו ובהו, וי”ל שגם שפע שירד באמצעותם כמו שהם הי’ תוהין ומשתוממין, כן הי’ השפע יורד לעולם, וע”כ לא הי’ מלאכת שמים וארץ נראין, אך כשהגיע יום השבת ושבת הוא מעין עוה”ב, התנוצץ מעט הכרה מהו תכלית הבריאה, וזהו נחשב שנעקר תהו ובהו מן העולם, ונראית מלאכת שמים וארץ שהכל היא לתכלית נכבד מאד, וסוף המעשה במחשבה תחילה, וזהו שנעשים כלים, היינו אמצעים, שכלי הוא אמצעי להביא לו את הנדרש: טוהנה דוגמא זו הוא באדם שטרוד בפרנסתו ויתר הדברים המטרידין ומבהילין ומפריעין אותו מקניות השלימות שרבים מתאוננין ותוהין ומשתוממים למה תהי’ כזאת, אך באמת זה דומה לכלל הבריאה התגשמות הרוחניות שכל אלה לתכלית נכבד, ומי יתן טהור מטמא לא אחד, ותורתי שלמדתי באף היא שעמדה לי, ובזוה”ק י”א: אמר וי דחמיתיך בכך אמר דכאה חלקי דחמית לי בכך דאלמלא לא חמיתא לי בכך לא הוינא בכך, וכן הוא בש”ס פ’ במה מדליקין, וכשהגיע שבת שהוא מעין עוה”ב ישראל מרגישין מעט מאור קדושת השבת ומתנחמין, ונחשב שנעקר תהו ובהו מהם ונראית מלאכת שמים וארץ שדוגמתן באדם המוח והלב שנתיישב הדעת ונעשו כלים להארה אלקית: