למה ברכו שאין לו בן זוג

על כן ברך ה’ את יום השבת ויקדשהו. במכילתא ברכו במן וקדשו במן, ר’ עקיבא אומר ברכו במן וקדשו בברכה, ר’ יצחק אומר ברכו במן וקדשו במקושש, רשב”י אומר ברכו במן וקדשו במאור, ר’ שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום ר’ שמעון ברכו במן וקדשו במאור פנים של אדם (הראשון). לדעת כולם הברכה הוא במן, ואין הכונה במן בלבד רק כי המן הברכה היותר עליונה שהיא לשבת שירד בשביל השבת שני עומרים לגולגולת, ואף על פי שלא היה להם יותר בשבת מששת ימים שהיה להם עומר לגולגולת, ואין הכונה רק שהיה ברכה בשביל השבת למצא שני עומרים שזה היה ברכה יתירה שהיה מלקט כפי שאר ימי השבוע ומצא שני עומרים וזה ברכה. והקדושה גם כן במן כלומר שמה שלא ירד מן בשבת מורה שהיום קדוש שכל הויה היא בזמן וכל זמן הוא תולה בתנועה וכל תנועה היא לגשם שאינו קדוש ולכך כל הויה אין בה קדושה מטעם אשר אמרנו, ולכך קדושת שבת היה גורם שלא היה בו הוית המן. ואף על גב שהשבת ודאי יש בו התהוות טבעי כי הדבר הטבעי אין ראוי שיהיה לו שביתה כי מדרגת הטבעי אינו כל כך, כמו שאין בני נח מצווים על השבת מפני שהם טבעיים חמריים ואין לטבע החמרית שביתה והשלמה כמו שידוע לנבונים, וכן הדברים הטבעיים לשפלות מדרגתם אין להם מדרגת השבת אבל המן שלא היה טבעי לא ירד בשבת כי אין הויה בשבת ודבר זה מבואר. ולדעת רבי עקיבא שקדשו בברכה, ונראה לי דגרסינן שקדשו במלאכה כי מה שאין לעשות מלאכה ביום השבת הוא קדושה לשבת שהיום הזה אין בו תנועת מלאכה שכל תנועה גשמית. וכבר אמרנו כי מלאכת האדם אינו דבר טבעי רק הוא על הטבע, ולפיכך בטול מלאכה לאדם ביום השבת שאין בו תנועת מלאכה וזה מורה על קדושה. ולדעת ר’ יצחק שקדשו במקושש, ודבר זה קדושה שמי שמחלל את קדושתו של שבת יבא עליו ההעדר, כי לא תמצא בכל המועדים שיש מיתה מי שמחלל קדושתו חוץ מן השבת שמחלל קדושתו ראוי לו ההעדר וזה מורה על קדושה עליונה של שבת, כי המתנגד אל הדבר שהוא קדוש יש בזה המיתה שהוא ההעדר, כי הקדוש ברוך הוא שהוא נבדל ואין בו החמרי הגשמי מבטל את דבר הגשמי, ודוקא מקושש מפני שהיה מיתתו על פי השם יתברך ולכך אמר במקושש שכאשר היה מקבל המיתה על פי השם יתברך נראה קדושתו של שבת. ולדעת רשב”י שקדשו במאורות רוצה לומר כי ביום זה יש תוספות כח לדבר הבלתי גשמי, וזהו בעצמו קדושה שאין קדושה רק אל דבר בלתי גשמי וכמו שאמרו ז”ל (ביצה ט”ז ע”א) נפש יתירה יש לאדם בשבת, ורוצה לומר כי הנפש שהיא דבר נבדל יש לה בכח יותר בשבת ממה שיש לאדם בימות החול, וזה שאמר שקדשו במאורות כי האור הוא דבר נבדל שאינו דבר גשמי כמו שהם שאר דברים גשמיים וקדשו במאורות שיש תוספות כח במאורות. ולר”ש בן יהודה במאור פניו של אדם, ר”ל כי הפנים הגשמיים מקבלים אור וזיו בלתי גשמי ודבר זה הוא קדושה בודאי מה שמקבלים אור וזיו. ובמדרש (ב”ר פ’ י”א) עוד למה ברכו רבי דוסתאי ורבי שמואל בר נחמן רבי דוסתאי אומר שאין לו זוג חד בשבאי תרי בשבאי תלתא ארבעתא חמשתאי ערובתאי שבתאי לית ליה זוג רבי שמואל אומר שאינו נדחה, תני רשב”י אומר אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג אמר לה הקדוש ברוך הוא כנסת ישראל יהיה בן זוגך כיון שעמדו ישראל על הר סיני אמר הקדוש ברוך הוא זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל יהיה בן זוגך היינו דכתיב זכור את יום השבת לקדשו ע”כ. ביאור דבר זה לדעת רבי דוסתאי ראוי השבת לברכה במה שאין לו זוג, כי הדבר שיש לו זוג הרי הוא חלק דבר ודבר שהוא חלק אין בו ברכה רק כאשר הוא הכל ולפיכך השבת ראוי לברכה. ולדעת רבי שמואל בר נחמן שאינו נדחה והוא דבר נפלא ועמוק מאד מה שאינו נדחה, כי יום זה אין צריך לקדש אותו לא כמו שאר המועדים שבית דין מקדשין אותן ולכך הם נדחים אבל השבת הוא קדוש בעצמו ולפיכך אינו נדחה, וזהו ברכתו שאין צריך לקבל קדושתו על ידי בית דין כי הוא קדוש בעצמו וכל דבר שאין צריך לקבל הוא מבורך בעצמו, והבן זה מאד. ורשב”י אמר שאמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא וכו’. וביאור זה כי אף שאמרנו כי השבת יש לו מעלה במה שהוא אחד, מעלה זאת היא בערך שאר ימים כי שאר הימים יש להם זוג בימים כמו שהתבאר למעלה, ומעלת השבת שאין לו זוג בימים וזהו מדרגתו ומעלתו, ומכל מקום אי אפשר שיהיה אחד לגמרי מבלי הזדווגות בשום חבור אליו כלל שאם כן היה חסר, שאי אפשר שיהיה נמצא דבר שהוא אחד לגמרי רק השם יתברך שהוא אחד שלם אבל שאר הנמצאים אם הוא אחד לגמרי הוא חסר שאם היה אחד והוא שלם היה הוא אלוה כי הוא יתברך הוא אחד ואין זולתו, ולכך אם לא היה נמצא שום זיווג לשבת היה חסר שאין ראוי שיהיה נמצא במציאות דבר שהוא אחד. וזה אמרם במדרש (פדר”א פ’ י”ב) לא טוב היות האדם לבדו עשה לו עזר כנגדו שלא יאמרו כשם שהשם יתברך אלוה בעליונים כך האדם אלוה בתחתונים לכך אעשה לו עזר כנגדו והוא זיווג שלו שלא יהיה אלוה בתחתונים. ורצו בזה כי אם היה האדם אחד היה הוא אלוה שאי אפשר שיהיה דבר אחד זולת השם יתברך וכבר התבאר דבר זה. ולכך אמר הקדוש ברוך הוא כנסת ישראל יהיה בן זוגך כי כל דבר יש לו חבור אל זמן שלו כמו שאמרו (אבות פרק ד’) אין לך אדם שאין לו שעה, והזמן המיוחד לישראל הוא יום השבת כי ראוי שיהיה ישראל מתחברים לשבת, כמו שהשבת נבדל משאר הימים שהם ימי החול, כך ישראל נבדלים מעכו”ם שהם חול, ולכך השבת ראוי דוקא לישראל וגוי ששמר את השבת חייב מיתה כי הוא מיוחד דוקא לישראל והרי מזדווג לאחר לכך חייב מיתה ומעתה אין כאן יחידות ולא נתנה שבת לשאר האומות עכו”ם כי אם לישראל שהיום הזה ראוי לישראל שהם עם קדוש כמו שהשבת הוא זמן קדוש וכל דבר יש לו חבור אל זמן המיוחד לו, וזמן הזה שהוא יום השבת שהוא זמן קדוש מיוחד לעם הקודש דוקא, ובודאי מזדווגים ומתחברים ישראל אל השבת כמו כל דבר שיש לו חבור אל זמנו המיוחד אליו וזה שאמר כנסת ישראל יהיה בן זוגך. ולפיכך אמר זכור את יום השבת לקדשו, פירוש כי ראוי מששת ימי בראשית שיהיו ישראל מקדשין השבת, כי לשון זכור משמע על דבר שהיה כבר ומששת ימי בראשית שקדש השם יתברך השבת והיה מיחד אותו מבין שאר הימים בקדושה אי אפשר שלא יהיה זוג אליו, כי דבר זה אי אפשר כמו שאמרנו למעלה שאין דבר אחד זולת השם יתברך שהוא אחד לגמרי: