וְהָיָ֣ה הָעִ֔יר הַקְּרֹבָ֖ה אֶל־הֶחָלָ֑ל וְלָֽקְח֡וּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֜וא עֶגְלַ֣ת בָּקָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־עֻבַּד֙ בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר לֹא־מָשְׁכָ֖ה בְּעֹֽל׃
דברים כא ג
מהות עגלה ערופה
העריפה באה כנגד ההתנהגות הנשלטת על ידי ה’עיגולים’ (שמרמזת העֶגלה) בלי הופעת ה’קו’. (ה’עיגולים’ מסמלים את עולם הטבע, העגול, החוזר על עצמו, וה’קו’ הוא השגחת ה’ בעולם.) ולכן “כי ימצא חלל באדמה…”, המציאות הזאת מחייבת תיקון, דהיינו לערוף את העגלה (“עגלה יפהפיה מצרים”) כדי לשבר את הצד של הקשיות עורף הנמצאת במציאות ובתוכנו (דומה העניין הזה למליגת העוף מול עורפו, העורף המעכב את ירידת הקו [משה הדעת, פרעה העורף]. עגלה זו לא תביא פירות (צאצאים) כידוע, אין לה המשכיות של ה’עיגולים’, של הטבע. כמו גם נחל איתן שלא יֵעבד ולא יִזרע. הפעולה הזאת עושה את שלה בכניסתה בפנימיות של עם ישראל, בתנאי ש’עיני העדה’ ייכנסו לעניין (כהנים מאנשי הסנהדרין הגדולה), ולא יברחו לחוגים המוגנים כביכול. אסור להם להתנער מאחריות ולהתעלם מהחלל שנמצא מוטל על האדמה.