מחלוקת לגבי בשמים או מאור

{משה קריאף} בפשט העניין, נראה לבאר שלדעת בית הלל, יש רצון לאחֵר את הברכה על המלאכה הראשונה שהאדם עושה אחרי שבת (הדלקת האש) כדי להדגיש את אהבת ישראל לממד של מעין עולם הבא (השבת), ולכן לדעתם בשמים קודמים לנר. עניין הדלקת הנר במוצ”ש מתבסס על דברי הגמרא על כך שבמוצאי שבת, אדם הקיש על שני אבנים ויצר מזה אש. עומק העניין על פי דברי הרב קוק בעין אי”ה הוא שהברכה על האש היא על יצירת הדברים החדשים בעולם על יד האדם, פיתוחו על ידי שכלו וחוכמתו, שגם הם מעשה ה’ המתבטא בחוכמה שטבע באדם. {אלישיב פיטס} הדלקת האש וברכה על הנר הן אמירה ישראלית שאין הפרש בין שני הדברים, זאת בניגוד לנצרות הרואה פירוד בין מעשה ה’ למעשי האדם, כמו לדוגמה ההתנגדות שלה למדע בכל הזמנים. כאן עם ישראל מדגיש את האיחוד בין הדברים. {ציון אזולאי} במקור המובא לעיל, יש מחלוקת בין ב”ה לב”ש את מה אנחנו מדגישים קודם: לדעת בית שמאי הדגש הוא במעשה האדם, ביכולת שלו שנתן בו ה’ לפתח את העולם ולגלות חידושים וטכנולוגיה. לדעת בית הלל הדגש הוא על מעשה ה’, שאותו חשוב לציין לפני מעשי האדם. {אריק} המחלוקת במהותה היא – האם האדם יכול לגשת לפיתוח העולם ולהאצלת חוכמתו על הטבע מתוך תוכו, או מתוך משהו עליון יותר. לדעת בית שמאי, האדם ראוי לגשת מייד לפיתוח העולם, הוא יכול לעשות זאת בלי להתבלבל. לדעת בית הלל לעומת זאת, לאדם יש צורך קודם כל להתחבר למשהו עליון יותר, רוחני, בדמות הבשמים. הבשמים מזכירים את הקטורת בבית המקדש, שהיא מצווה על הריח, החוש היחיד שלא נתקלקל בחטא האדם (בעל התניא), ולמעשה הוא החוש שלפני החטא, ולכן לקטורת יש יכולת לכפר על החטאים. על כן, לפני שהאדם ניגש לתיקון העולם ופיתוחו, יש צורך שהוא יתבשם בקדושת ה’, שיבוא לגלות את חוכמתו מתוך חיבור לה’. רק אחר כך יוכל לגשת לתקן עולם ולפתחו. לכן לדעת בית הלל, קודם כל בשמים ורק אחר כך נר.